בס"ד
אני יודע, שהדברים הבאים, וודאי ישמעו הזויים , וירטואליים משהו - אם אני מבין מושג זה.
אבל, האם תופעת האל ה"נמזג" באדם,כפי שלהוותינו, הדת הכי גדולה בעולם , הצליחה להעלות כבסיס לכאורי של אמת אפשרית."אמת" שבאופן מתמיה סוחפת קהלים בלתי נדלים של אנשים ועמים.
,האם תופעה זו, היתה למעשה צפויה , מובנית ומוכתבת מראש על בסיס המשך של מודל תנ"כי קיים.
או במילים בוטות וישירות יותר :האם "ישו", הוא בבואת המשך צפויה ונחזית של "עשיו".
האם, לא אחר מאשר יעקב אשר בשעות קריטיות של לחץ ופחד נורא ה"אליל" את עשיו לכלל "אלוהים- של שעה. וכבר בכך טמן את הזרע ההסטורי של "ישו" כאלוהים - של דורות.
והכל ,כדי להמשיך ולחבוט בו, ב"יעקב" ולכל אורך ההסטוריה כולה.
מהמילים המגששות הללו אשר דומה, באופן נואש מנסות ל"געת", נפנה לפרשת השבוע פרשת "וישלח".
בין שלל הפכים שבפרשה, מוצנעת לה פרשיה עלומה וקסומה, שמתחילה בפסוק : "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עימו עד עלות השחר".
יעקב שעד עתה, היה מסובב בחלום ובהקיץ במלאכים, לפתע נותר הוא לבד [ כמו בשואה] . והוא נאבק, לא עם אדם מסויים אלא עם אישיות עלומה המשתכללת בהמשך ל"אושיה". והמאבק עימו, כמאבק הסטורי סמלי נמשך : "עד עלות השחר" [אם תרצו הקמת מדינת ישראל לכן גם, באותו המעמד, שונה שמו ל"ישראל"] , [חותם של פרק בהסטוריה האנושית ותחילה של עידן - גאולת הקץ]. .
בהמשך, כפי שכבר הקדמנו, אותו האיש משתכלל לכלל אושיה אלוקית והוא פועל, בעת ובעונה גם בחזקת - אל.
ועתה ,מפעיל הוא על יעקב שלוש פעולות - תגובות. הן כ,"איש" והן כ"אל.
כשם שיעקב אחז בעקבו ,הוא משיב לו כגמולו, בקצה האחר של הרגל - בירך , נוקע את ירכו ויעקב הופך צולע על רגל אחת.
ועוד, אם יעקב "מימש" את שמו "יעקב" : "ויעקבני זה פעמיים", כי אז שם זה יזכה עתה לריהבליטציה -לטיהור ויהפוך ל"ישראל" ,להראות גם, כי ישר האל ובסופו של דבר הכל ממנו,ויעקב לא היה אלא "כלי" לענין זה..
ואחרי שני שלבים חיוניים אלה, בדרך לפיוס, בא שלב ההשלמה והיא: שהפעם הברכה ניתנת מכל הלב ודווקא מפיו של מי שטען עד עתה, כי נגזלה ממנו .
אם כן, לכאורה , כבר ברור, מי היה הוא אותו ה"איש" -"איש הציד".
היה זה לא אחר מאשר, עשיו עצמו - הוא גופו. לא שרו ולא כל שליח אחר .
הוא עשו, לכשקיבל לראשונה את המשלחות של יעקב, ויצא לעבר יעקב עם ארבע מאות איש - למלחמה, החליט להקדים ולהפתיע, לממש את מיומנותו הבסיסית כ"איש ציד" ול"צוד" את יעקב באופן אישי, לחשבון סופי - כאיש מול איש.
והנה, הוא מתגנב לילה למחניהו של יעקב, והוא מחכה בסבלנות שיעקב יוותר לבדו[בכל זאת יעקב תקוע ב"יבוא והיכני אם על בנים" ועשו ה"תקדם" משהו ערכית...] וכשיעקב נותר לבדו ,הוא מתנפל עליו ונאבק עימו.סוף סוף, נקרתה ההזדמנות הנכספת, לחסל את האיש .
ועשיו מופתע ,עד כמה יעקב הפך שרירי ובעל יכולות.
והנה השחר עומד לעלות והמאבק עודינו נמשך. והוא עשיו מתבייש, שמא יעקב יראה ויזהה אותו.והוא מבקש להכנע ובלבד : "שלחני כי עלה השחר" .
וכך, ככל ששחר של גאולה היסטורי עולה לבניו של יעקב, עשיו לובש חזות שממית תמימה וחיובית של "אל אמת". והכל בכדי לסגור את המעגל בדרך מושלמת ביותר. לא רק של פיוס אלא גם השלמה רעיונית לאמור: כי ברכתו של העולם בכלל זה, כולל הברכה, לו לעשו ולזרעו, צריך שדווקא שתעבור דרך "ישראל" כצינור ["ונברכו בך כל משפחות האדמה
אם כן, לחיוב או לשלילה, למעשה, יעקב הוא שהפך את עשיו ל"אל". הוא אשר שב וקרא ל, ללא הרף :ו "אדון" ולעצמו "עבד.
הוסיף והעלה לו מנחה.
ואף ועתר לפניו ל"כפרה".
ואם לא די בכך, בעודו מדדה וצולע על רגלו לעומת עשיו, הוא שב ומשתחווה לפניו שבע פעמים .
והקב"ה, כאילו אמר לו ליעקב : אתה מבקש "לשחק את המשחק הזה, שעשו הוא כאל, כי אז תקבל אותו עד תום.
הגם התום ההיסטורי .
ואכן ,מיד אחרי המפגש ההיסטורי של ההאבקות, עשיו חוזר בהחבא לאנשיו. אך הפעם, כאדם אחר . הוא רואה מעתה ביעקב את אחיו התיאום אשר במו ידיו גם השיב לו כגמולו ואף הטיל בו מום.
והנה אחיו צועד למימולו ,צולע ממש , שב ומשתחווה ללא הרף .
לעשו, שחויות הלילה עדיין נסוכות בנשמתו, בא לבכות. הוא מתבייש מסביבתו הקרובה, מאנשיו. הוא רץ ליעקה מחבק אותו , נופל על צואריו , נושק לו ושניהם בוכים כילדים אחים.
יעקב מתנער. הוא שגםיודע לבסוף לומר את המילים הנכונות ובמקום הנכון, לאמור : "קח נא את ברכתי אשר הובאת לך".
לאמור: אחי ,"הברכה" שלי ,היא שלך , קח אותה מתי שאתה רוצה. היא אצלי בשביל לחזור אילך תמיד [ "ונברכו בך כל משפחות האדמה"
זו אם כן, עליית השחר ההסטורית של האנושות כולה.
בסגירת המעגל של "בנאום" הברכה והפיוס .
וכך בסופו של דבר, גם בועת הנצרות המיותרת והמופרכת לכתחילה, תשוב ותתנפץ אל סלע הנצח של:
" ה´ אחד ושמו אחד."
