מביטה היא בעיניו, מעייניו-

ושמשו זורחת עליה, בהילת אוהבים זהובה.

בין קימורי גבותיו שחר הנץ- ושם האיר גם הליל

ידיו מנגנות על פסנתרי היום

ושיריו כל ליבה.

ריחו מתוק כנשימת הרוח בהרי ירושל-ם

ושערו רך כעלי הורד, מתעגל לגבעות נמוכות

שפתיו, טעמן כשל הדבש, ומגען - -

פרפרים ממלאים את חזה ליבו

מחבק ברכות, נוגע בלב. נוגע כל כך-

וכואב.

זו השירה- השירה-

מן המדבר הבאתי אותך,

אספתי לנפשי את דמותך, מקרבת בחשאי, לוטפת גופך

וקושרת אותך בסרט דק אל מתנת חיי, כל כולי.

זוהי שירתה- שירתה- שירת החוף לים,

 והרקיע לים, שירת החושך לאור,

שירת האהבה, שירת העולם.

ובדמעות מתוקות מאין כמותן-

אזרע את אהבתך בגני

כי זוהי שירת הגן- ושירת השושנים.

זוהי שירת האוהבים.