[ליצירה]
יואו, זה מדהים איך לפעמים כל כך מעט מילים יכולות להכיל כל כך הרבה...
אני מרגישה את הכאב, הניסיון לאיפוק, להשלמה ואולי בעצם לא.
היש טעם להלחם?
השיר מקסים, המציאות פחות.
דנדוש.
[ליצירה]
אוי כמה שזה מוכר! אתה כותב וכותב, וכל מה שיוצא זה ערימת מילים מגובבות שאולי מזכירות איכשהו את מה שרצית לכתוב וכל אחת כבדה כמו בלוק.
דווקא יצא לך שיר די טוב, יחסית ל"שומם ומחוספס"...
אהבתי.
דנדוש.
[ליצירה]
מפריע לי שיש שגיאות כתיב
(אלך לבית הספר, לדוגמא)
וחבל שאתה חוסך מידי בסימני פיסוק
"הוא אינו בבית הוא בבית ספר"
ונראה לי שהתכוונת להגיד לא כדאי, במקום לא כדי.
בהצלחה בהמשך!!
[ליצירה]
ברור שברגע שהאדם מסתכל רק על המטר על מטר שלו, הוא מסתכל רק על חלק מהאמת אבל (בניגון, כמובן...) אני צריך להיות מודע לזה שאני מסתכל על סנטימטר כחול בחדר אדום, זה ברור, אבל כאשר אני אקלף את הצבע שלי, ברור שזה יפגע בסנטימטר הכחול שלי!!!!
אז כן, בגדול זה יפגע גם במהות החדר האדום (וגם זה מנקודת מבט מסויימת מאוד) אבל למרות שאני יודע שהחלק שלי כחול מתוך האדום, הכחול הוא הוא שיפגע!!
ועכשיו לשאלה שלי - עם חלק מן הדברים שאמרת, אני מסכימה אבל אני עדיין לא מקבלת את זה שיהודי, גם כאשר הוא נגד עמי עוזר לעמי בגלל שורש נשמתו. לכל אחד ניתנו כוחות מסוימים והוא יכול להשתמש בהם לטוב או לרע, ורע פירושו ל-ק-ל-ק-ל-! ברור שהאדם יכול לחזור בתשובה אבל דווקא זה מוכיח שהוא היה יכול להשתמש בכוחו כדי לקלקל ולהחליש את עמי!
שבוע טוב....
[ליצירה]
דווקא מלך האריות!?
מסכימה לחלוטין עם מה שנאמר כאן לפני, גם אני שונאת את כל האלו שקוראים קודם את הסוף, זה יכול לעשות לי פריחה בכל בגוף.... מה שכן, הסיפור חמוד נורא וזורם טוב, יש לי רק שאלה לסיום: האם באמת עדיין קיים עלי אדמות מישהו שלא ראה את מלך האריות!?
תגובות