מוקדש לך, באופן אישי
אם אתה מתכוון להתחמק
ממני,
בדרך כל - כך אלגנטית,
אז לפחות תן לי לעזור לך,
אל תעמיד פנים פתאום.
אל תתן לזה לנזול
לאט
לאט
לאט
עד שיבוא הרגע, שבו אבחין, שאני לבד.
[ליצירה]
את מהמתגעגעות הסידרתיות!
"מחר אשוב לשכוח
ולא אבכה עוד
ולא אתגעגע עוד
אליך ואליי"
הרי זה הסימן המובהק של הלא נכון... זוהי הבטחה לעצמך ותו לו. ובימלא לא תעמדי בה. נכון?
אהבתי.
[ליצירה]
טוב שלום... זה נשמע כמו מהטרילוגיה של שר הטבעות או משהו...
מלבד התיאור הדי מזעזע של הסיטואציה עצמה, אני מאוד אוהבת את התיאורים המאוד ציוריים שלך (ושיערך הנחושת היה קשור בזרדים)
ואת התאור והניסוח שלך, בשפה גבוהה ועשירה (אנא, איזבל. יקרה לי את מכפי שאי-פעם תוכלי לתאר)
בקיצור, סגנונך הצורני, נושא חן בעיני.
דנדוש.
[ליצירה]
איזה מטעמים. ממש יש בשיר תבלין של שבת. הניחוח מרחף מעל והאוירה...
מקסים.
הערתי היחידה: הייתי עושה איזושי הפסקה בין ערב שבת לשבת בבוקר לחבל מוצשק. או להוסיף שורה רווח או איזה סימון קטן, פשוט שנתענג עד הסוף לפני שעוברים למנה הבאה...
חייכת אותי, ובימים אלו זו לאו דווקא משימה פשוטה.
דנדוש.
[ליצירה]
אני ממש זקנה, או מה? חייכתי לתגובת הנסיך הקטן על החופש מצד הילדים, אז בתור נציגת ההורים אני מודיעה שגם אני ממש אהבתי.
אחד הדברים שאנחנו באמת מנסים לגדל את ילדינו לפיו הוא האופי של הילד עצמו. מקווה שנצליח!
(ואגב, בנושא זה מומלץ מאוד הספר של הרב אבינר תורת אימך, שגם תומך בדעה זו) בעצם, מה אגב? אני בטח הזקנה היחידה פה שנמצאת בצד השני של המתרס....
אז לילה טוב ילדים!
ולדנה: אהבתי! המשיכי כך!
[ליצירה]
מה שממש אהבתי ביצירה הזאת זה את הציבעוניות שלה! היא ממש ציורית ואני ממש יכולה לדמיין ולראות לנגד עיניי את כל סוגי הפרחים...
הציבעוניות שזורה גם בין השורות, בתוך מה שלא כתוב: אני מדמיינת כבר איך נראית החנות שלה, ומה היא לובשת... ממש כמו בחלומות שלי. אוהבת מאוד.
[ליצירה]
יאיר יקירי,
א. בשמחה
ב. דנדוש, משמע - בת...
ג. יש לי פנקס בו אני כותבת, הרבה משפטים . לכל אחד מהם (חוצ מאלו ששכתי לעשות זאת...) יש כותרת מסויימת, שמתארת מה עשיתי / איך הרגשתי, כגון: עפולה (בשבילי זה ברור למה...) , או: חושבת, או: על הספסל וכד.
ד. לא הבנתי מה ענית לרטרואקטיבית- למי צריך להציג שאלון? (אה, וכן, הסברת אותי נכון...)
תגובות