כל שנותר לי הוא לחכות,
שתבוא הדעת
ותתיישב
בתוכי.
גל י-ה
-
בחיפושים, ולא בחקירות
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] באמת?? נו, ודאי לא הבנתי, אני בכל אופן לא הייתי מחכה אלא מיישבת אותה בדעתי, בתוכיותי :) מה פתאום לחכות, זה סתם מכניס לציפיה, ובסוף מה? (אפילו כרית אין לציפיה:) באסה, אז יאללה קומי עורי, תכף בא אורך... והלילה הזה רווי כוכבים משמיים אלייך קורצים אהבה, כּנרת [ליצירה]
- [ליצירה] ביאור קצר-ארוך הייתי צריכה לדייק יותר בניסוח, אשמח אם תוכלי לעזור לי למצוא את המלים לתחושה... יש לי בעיה גדולה. אני לוקה בחוסר סבלנות. חוסר סבלנות לפרטים קטנים, חוסר סבלנות לתהליכים (מה שמפריע מאד כשעוסקים בעבודה חינוכית). זה מפריע לי אפילו לסדר את החדר כי אין לי סבלנות לזה. בכל אופן- זו מידה שאני צריכה לעבוד עליה המווון. לפעמים אני כל כך נחפזת לעבוד על איזו מידה מגונה בילהלן- חוסר הסבלנות, עד שכל העבודה שלי לא שווה כלום, כי אין לי את הסבלנות כדי לעבוד עליה בתהליך מתמשך ואמיתי...ולכן, אני 'מחכה' שהדעת בתוכי תתישב ואז יהיה לי מה שנקרא 'יישוב הדעת'. מה שאני מנסה לומר זה שכדי להשיג את המתנה שנקראת "יישוב הדעת", צריך סבלנות, כלומר "יישוב דעת". מעין אבסורד שכזה. (ולכן קראתי לזה 'המתנה', שמשמעותה היא גם ציפיה, וגם ה-מתנה) אקיצור, ממש מתנצלת אם שיגעתי אותך, או קדחתי יותר מדי. מקווה שהתמונה הובהרה, ואם לא-עשיתי כמיטב יכולתי... וממש תודה על התגובה! [ליצירה]
- [ליצירה] אני דוקא התחברתי..קצר קולע ומעולה! תמשיכי לכתוב.. [ליצירה]
- [ליצירה] מתנה בהמתנה במשפט אחד יפיפה! התובנה היא המתנה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... קרץ לי הרעיון של הדיבור עם אלוקים (בק') עם חודשי לועזיים. משדר משהו פשוט ואמיתי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך נתת צורה למחשבות מול רבש"ע, שאנחנו המון פעמים מסתבכים בהם, ומתבלבלים, ורוצים, ונסוגים... נגע בי. מאד נגע. [אגב, יש משהו באינטימיות הזו של הרווקים מול רבש"ע, שהצלחת להעביר כל כך טוב. איך הבדידות פותחת צוהר אחר של כיסופים וקשר עם הקב"ה. שאני די בספק אם זה חוזר באותן העוצמות גם לאחר שנכנסים למסלול הקמת משפחה) ושוב- תודה [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב יפה, מוכר מאד . גם לי קצת קשה עם היהדות המוחצנת, אבל מה לעשות שנוער זה עם מרגיש צורך רב להחצין, ומקובלנו שאין ואקום- כלומר- אם לא יחצינו דברים טובים- הם יחצינו דברים רעים. לפיכך עדיף שיחצינו יראת שמים מאשר דברים אחרים. כמובן שיש סכנה בכך שנשאר רק עם ההחצנה ובלי היראה, אולם לרוב זה לא המצב, ועם הזמן הם מתפתחים להיות בוגרים עם יראת שמים יותר בנויה.. לגבי התנועעות- לפי הזוה"ק יש ענין שכשיהודי עושה מצוה הוא יתנועע קדימה ואחור כמו שלהבת נר. לפיכך, ההתנועעות היא לאו דווקא סמל לריכוז של כלות הנפש, אלא פשוט יש ענין מסוים בה. זה הופך את כל הגישה שלי ל'התנועעות' לאחרת לגמרי, לאו דווקא כסמל ליראת שמים. המון פעמים אנשים מתנועעים דווקא כשהם לא מסוגלים להתרכז, כאילו מסים לטלטל את עצמם כדי להתעורר, ואז יש את אלה שגורסים שהם בטח מכוונים כוונות עילאיות, זה פשוט כל כך אירוני... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את ההקבלה 'אינני בוכה אף פעם, אינני תינוק בכיין'... ויש משהו מנקה בהקאה הזו, גם אם לרגעים היא מלכלכת. ויש משהו מטהר בבכי הזה, גם אם לזמן מועט הוא מרטיב.. [ליצירה]
- [ליצירה] התחברתי מאד. לא כל כך לחלק הראשון, בעיקר לחלק השני מ"עכשיו אני כבר גדולה". וממש אהבתי את "מעניין הקטע הזה, שככל שגדלים היכולת להביע רגש קטנה.זה כאילו ששטח הפנים של הלב הולך וקטן והרגש לא יכול לפעפע מקרבנו, רק בשקט , רק בחושך לובש צורה של פרח, של מילים או של דמעה".. הרהרתי בזה הרבה ונתת לזה את המלים הנכונות. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] מה שנכון- נכון תמיד עצבנו אותי השיחות האלה באולפנה, שלא נותנות משמעות לעמל, ומשאירות מקום רק ל'אורות', (במובן של אורות וכלים...) [ליצירה]
- [ליצירה] חד ונוקב, בעיקר בגלל ההתרסקות בסוף. פסיכולוג כי יקראהו יטען שלכותב ניסיון קשה בחייו במערכת זוגית. שתזכה לסנן. [ליצירה]
- [ליצירה] אאוץ'... כואב... המרחק בין האב שכל כך רוצה לגונן ולנחם את בתו, ויודע מול מבטה הקפוא שלעולם לא יוכל לצמצם אותו ולהחליף את מקומה של האם, הרעיה, הנעדרת. חסרונה של האם כל כך מורגש ברגע הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] חד וקולע למטרה. דע מה שתשיב... [ליצירה]
- [ליצירה] פסיכוטי, במובן הטוב של המילה שיר מקורי ויצירתי. עורר אצלי משהו... [ליצירה]
תגובות