[ליצירה]
מעולה. חכם, נעים, תמים, כנה ועוד ועוד ("עוד" אחד מהשניים הנ"ל ממשיך את המחמאות וה"עוד" השני ממשיך מתוך הכיף שצץ בקריאת השיר ודורש עוד יצירות כאלה!)
תודה.
[ליצירה]
וואו
וואו!
והעימוד ממש ממחיש את הפחד, וגם המקפים, כמו זעקות חנוקות שנבלעו.
אני ממש יכולה להרגיש את החוויה. את האימה ואת ההתרוצצות הנפשית האינסופית כשאין שום מקום שטוב להיות בו ושום מפלט אמיתי מהתהום.(כמו שרומזת גם הכותרת.
השקיעה, האסיות, תחושת האין מוצא.
והשאלה בסוף - "איך אעלה אל אבי/ ואין בנפשי מתום?"
וואו. זה ממש חזק.
(תודה על ההמלצה.)
[ליצירה]
תודה שנגעת בסיפור שלי בדיוק רב.
הצלחת להפוך סיוטים שלי לאגדה,
הלוואי וגם אני אצליח.
ואתם, אליכם מדברים בלא שתקשיבו, תדעו;
יש את סבל הקיום והוא ספון בקירות ליבנו ובדמעותינו,
ובאגדות האמיתיות אותן לא מספרים לילדים.
תודה, ים, יש לך לב רחב.
[ליצירה]
זה
לא סיפור קצר- קצר מידי בשביל להקרא סיפורת?
אני לא חושבת שאתה צריך להמשיך את הקטע (הוא מספיק יפה ומביע בלעדי זה) אבל לדעתי אתה צריך לסווג אותה למקום אחר.
יש לך שפה יפה, נהנתי מהמשחק שלך בה.
[ליצירה]
טיפשי לחפש היגיון בסיפורים, אבל אני לא מבינה איך בן נופל פתאום על ההורים שלו עם בחורה כזאת, הלואו,
לא ראיתים מה עובר על הבן שלכם?! לא שמתם לב שהוא הולך בדרך שונה?!
(אולי אני פשוט תמימה או רגילה למשפחה שבה כולם יודעים מה קורה עם כל אחד או אולי צריך להגדיל את המיקרוסקופים שעל עיני הוריו).
[ליצירה]
לחשוב
שהם אכלו ... עושה לי בחילה.
בזמן שקראתי חשבתי כל הזמן- מה את רוצה? מה הקטע שלך? עד שהגעתי לסוף ואז אהבתי ממש.
הערה אחרונה- אל תתחילי מהתחלה, לפעמים מבינים יותר כשמתחילים מהסוף.
[ליצירה]
וואו
לפרוט את סיפורו של יוסף במילים מדויקות
לרדת לעומק...
שאפו
(המילים אזלו)
לא יודעת אם הבנתי הכל, לא יודעת אם התחלתי אבל כרגע זה לא משנה
הפעמת אותי
תודה.
[ליצירה]
עצמי ואני בילבלו אותי כהוגן.
קשים הם חיי הסכיזופרן..
הקטע היה עשוי להיות חמוד לולא השורה האחרונה
אבל היא בועטת בבטן המתגלגלת ומורידה עלי חשיכה...
ברוך שובך,
התגעגתי (ונשארתי בגעגועים)
[ליצירה]
הי, היה ממש משמח לגלוש לאתר ולגלות סיפור של כריסטופר רובין!
חמוד חמוד חמוד!
איזה יופי להם הלוואי שלא ילכו לאיבוד אחד לשני שוב.
הערה קטנונית אחת כי אני חייבת- קו 400 מגיע לבני ברק מקסימום בבוקר מוקדם לגבעתיים, בקו הזה בת לא מתיישבת ליד בן! (קצת הגזמתי).
[ליצירה]
תקון טעות קטנה- בן ארצי שר "התבגרת זה לא הגיל שלך" אלא אם הכוונה לשיר אחר.
מפליא לחשוב שבני שבע עשרה כותבים כ"כ יפה, מדויק, אמיתי וכואב, שום דבר פה לא מיותר לדעתי.
זקנה, בלי שיניים, בת עשרים.
[ליצירה]
מרגישים את הכאב שנוטף מכל מילה. הכתיבה שלך מקוטעת וקופצת כמו המחשבות.
יש פה ביטויים ודימיים שאני עוד צריכה להבין.
כמו תמיד את כותבת כאב בצורה מדהימה, הלוואי שיום אחד תכתבי על השמחה (אמן).