נתת לי
מנגינה מליבך.
בין התווים שזרת
מילות געגועים
וערגה
וכמיהה
וחיכיון
וציפיה
והשתוקקות..
ובין האקורדים,
מרגישה את הלב שלך פועם
ושר לי
את מה שהיית רוצה לומר--
ואין מספיק מילים.
[ליצירה]
...
אוף, אני וההומור הלא מובן שלי.
כאילו, בזה שרק היא מגיבה לך.. ואתם פה.. לבדכם...
עזוב!
[ליצירה]
[ליצירה]
...
משהו נגד גולני?
לא, כי כבר התחלתי להיעלב :).
[ליצירה]
[ליצירה]
...
מביט,
אני חושבת שיותר מ-50% מהיצירה הוא התוכן שלה.
ההצורה החיצונית של היצירה גם היא חשובה, אבל היא לא הכל.
ו-כן, מותר לנו לחלוק על תוכן של יצירות.
אישית, היצירה הזאת עשתה לי רע על הלב. מבחינת צורה חיצונית זה אמנם מרשים, אבל... לא אהבתי בכלל את נימת הייאוש המוגזמת. את הבכיינות.
בין פלורליזם לפאשיזם יש עוד הרבה מקום..
[ליצירה]
...
יפה.
וביחד עם הכותרת עוד יותר.
אני פחות אוהבת את הבחירה של קומפוזיציה מרכזית. אפשר היה ליצור מזה משהו קצת יותר מעניין.
(ומוריי ורבותיי בוודאי היו מוסיפים כל מיני הערות על המהות הגברית שמסומלת בחכה. מזל שלא חייבים להקשיב להם תמיד)
[ליצירה]
...
ומי כמוני
שידעה את הגוש החוסם בגרון
בלשיר לבד אל הרוח
שחיבקה את עצמה בלילות אבודים
ובכתה סתם כי קר
וצחקה על הפאתטיות,
שהלכה אל הדואר
סתם כדי לראות שלא הגיע מכתב--
(ומצאה בסוף כתובת :)--
יודעת אֶת שאָת
ויודעת אֶת שתהיי
ומוסרת לך חיבוק חם
וטפיחה על שכם.
שווה לחכות.
[ליצירה]
...
א. אודיה צודקת, כמובן.
ב. החזן- אכן, השיר הזה היה ברקע.
(ולטובת מי שלא מכיר:
אל מלא רחמים.
אלמלא היה האל מלא רחמים
היו הרחמים בעולם
ולא רק בו.
<יהודה עמיחי>).
זאת התשובה שלי לשיר הנ"ל.
תגובות