[ליצירה]
רוגע. יפה!
נהניתי, אע"פ שהציור נראה שטוח מדי (אולי בגלל שהקנים בתחתית הציור צומחים יותר למטה למרות שהם באותו גודל כמו האלה שבראש הציור?).
תודה!
[ליצירה]
היי, האמת היא שחיפשתי תמונת נבל באינטרנט ודי שמרתי על הפרופורציות, כך שזה בדיוק בגושל המתאים, אבל קח בחשבון שיש הרבה מאוד סוגים של נבלים, בגדלים שונים.
רגל ימין באמת יוצר צרה - תודה, אני אתקן. וכן, זה אמור לעורר פרובוקציה מסויימת - אני דווקא תמיד בעד להרעיד קצת את המקובלויות החברתיות...
בת"ש - אין לה צלב על הצוואר, זה סתם X, ואת תמיד יכולה להתייחס לקעקוע כאל ציור עט שנעשה בשעות המשעממות ביותר של השיעור, מכירה? אלה עם הטושים הזוהרים.. : )
עומר - צדקת לגבי החלק התחתון של הגוף - עכשיו שהסתכלתי מצאתי כמה עיוותים - תודה.
אסף - לא התכוונתי לרושם שקיבלת, הסתכלתי שוב ובכל זאת לא הצלחתי להבין אין הגעת לזה, אבל כל אחד והפירוש שלו...
תודה על התגובות!
[ליצירה]
לא רציתי להיות הנודניקית היחידה, כי באמת התרשמתי מהשיר, אבל שלושת הזקנות המיטולוגיות, זה עיוות מאוחר יותר. במקור מדובר על the maid, the mother and the crone, שזה אומר שאחת צריכה להיות צעירה מאוד, אחת אימהית והאחרונה זקנה. הייתי ממש מציעה לך לקרוא "Sandman" של נייל גיימן. היצירות שלך ממש מקבילות לקו שלו.
נהנית מאד.
[ליצירה]
רק עכשיו ראיתי שכבר הספקת לפרסם עוד דברים...
ממש אהבתי גם! דמות המוות בפתח החדר מעולה ממש! אולי אבל היה יותר מתאים אם היית מצייר אותו עם מבט מפוחד, בכל זאת הוא מסתכל על דבר לא כזה נעים (לדעת רובינו : )
מבחינת הציור עצמו, רק לא הבנתי את הקטע המוצל בצד ימין למטה, זה נראה לי לא ממש הרמוני, אם תתחשב בזה שמדובר על כדור שקוע.
סחטיין!
מיכל
[ליצירה]
מקסים!!!! אני מכירה כ"כ הרבה וריאציות ל"עץ הנדיב", ואף לא אחת מצליחה כמו השיר הזה! אולי אני חשודה לדבר, אחרי שרב היצירות שלי עוסקות בקשר בין האדם לעולם הצומח, אבל עדיין - ישר לאהודות!
תודה!
[ליצירה]
מאוהבת
מקסים!!!
בתור אחת שמאוהבת במדבר יהודה כבר כמה שנים - כמה נכון! איזה השוואות נהדרות! מזמן לא שמעתי דברים כ"כ יפים על החצא האחורית של הארץ.
תודה רבה!!!
זה נכנס לאהודות ולחומר הדרכה!
מיכל.
[ליצירה]
[ליצירה]
הכי אוהבת את הסוג מבנה זה. מודרני בקטיעות שלו. על הנושא - קטונתי מלהגיב, אז אסתפק ב- "אהבתי ממש!!!". הסוף מעולה, כצפוי.
[ליצירה]
הההם, בתור ציונית מושבעת, קצת קשה לי לא לפתוח את הקופסת "דברים לא יפים שיש לחשוב טוב טוב לפני שאומרים אותם". העולם מחולק לקבוצות. זו מציאות. מאוד נחמד היה לגור בגן עדן. מה לעשות, אכלו מהעץ. אפשר להעביר את הנצח בלשיר שירי געגועים לגן, וכמה שצריכים להתנהג כאילו ששום דבר לא השתנה, והנחלים עדיין זורמים עם יין, והץ פרי נותן פרי... הברירה הטבעית האבולוציונית כבר תדאג לאנשים האלה.... לפני שישים שנה היו כמה חברה באירופה שחשבו שאם הם ממש יתעלמו מההבדלים בינם לבין השאר, הם ייעלמו. (עיין ערך "מה קרה להם בטרבלינקה"). הציונות, אותה בגברת שאתה טוען שצריכה שתנוצח, זה אותם האנשים שהחליטו להתמודד עם המציאות הקשה, וסופסוף לפעול בכיוון מעשי. ע"י כיבוש. ע"י מלחמות. כן. אחרת היינו עדיין מנסים לשכנע יפה את עבדל יאסר אל חוסייני, במכתבים מתחננים, כמה שכדאי וזה בעצם רק פאייר, שנקבל כמה חלקות אדמה כאן.
כשמנסים לעשות הסכם שלום, דואגים שיהיה מספיק נשקים כדי להוצי אותו אל הפועל.
"אוטופיה" זו תאוריה מאוד יפה. אבל מעשית, כללי האבולוציה עדיין תקפים.
אחוות עמים תושג בדרכים שלא דורשות שמשהו, מישהו, או אפילו רעיון - ינוצח.
תגובות