הדרך נפתחת

והיא מערה

אל תירא

הכלבים בפתח

אינם אלא פסל

לא החושך.

 

לא החושך בלוע

במראֶה עיניך

בְמראָה הנך

שקוף כמו הצופה

מנבכיה.

 

מרווחי האור חוזרים

אליך, לוגמים אותך

לרגע, לשתיקה משותפת

בין הראשים הדוממים

ועיניך.

 

ועיניך חודרות

יורות חצים של השתקפות

מתור המַראָה שאתה

גלה לה את חֶשְכהּ

ואת צבעך.