[ליצירה]
חיזוק
פייף, התעלת על עצמך.
תן לי לחזק את אצבעותיך מפני המשטינים חלשי הלב.
אין לי כח להכנס בפרטיה של היצירה, כי היא מדויקת וכאוטית להכעיס, עד גבול הקנאה.
יש איזו הרמוניה, אמנם הרמונית צללים, אך היא בהחלט, יחד עם השיר עצמו, תופסת אותך בקורקבן, ומושכת אותך אל תמימות ילדותית ואפלה, והכי חשוב- אינסופית.
מי יתן והנמשים לעולם לא יעזבו את פניך.
מידידך, הפחות חציל.
[ליצירה]
הבעיה היתה כאן
הוא פשוט לא הצליח לתפוס איך האל הגדול, בורא כל הכוחות כולם, מי שמייחסים אליו את כל התכונות הנאצלות מתחבר למחוות קטנות של בני אדם (מתוך הקטע)
התפישה של אלוהים צריכה להיות מוחדרת עד לרמות הפרטים אחרת באמת אין הבדל בין טקס למשנהו.
[ליצירה]
התבגרת לי
והנה חולפת לה עוד תמימות נעורים, ישי, אתה הולך ומתבגר. תפסיק.
אבל תמשיך. טוב לשמוע. ענק לשמוע. ענק וטוב לשמוע. הענק הטוב זה טוב לשמוע.
המשך להתקדם להרמוניה שמעבר למילים, כי עם המילים אתה כבר שלם.
עכשיו אפסיק להטיף לך טיפות של געגוע, ואקשיב.
תודה.