משורר יוצא ממגירה
משורר יוצא ממגירה.
מותיר מאחור
שריון עץ
מגן.
רק איברים פנימיים
יצאו לעולם,
אין צורך בעור.
הלב הפועם
בהבהוב מהוסס.
מורסות, כבד
דרכי מרה.
ממששים אותו בידי
אטליז מוכתמות.
מושכים,
פושטים,
תולשים.
מותירים על אנקול, מדף,
קירור עולמים.
או
לוקחים לביתם,
כמו מתכון
לדוגמא:
"האוהבים הנבונים*",
נטמאים בידים
זרות ומשורר
שעושה בם
כבתוך
שלו.
משורר חוזר למגירה.
בטוח,
מוגן,
שמור.
נאסף בין ניירות
שנשמו את הנצח.
תגובות