ה"פספוס" הזה (לפי תמי) הוא בדיוק מה שאהבתי. ההתרחבות קצת מעבר לעיניים נותנת מקום לדמיון ליצור סיפור, להבין על מי את מסתכלת. הייתי מוסיפה אפילו קצת שפתיים, בכולופן, יופי של תמונה!
קצת - אני חושבת שאם הייתי מוסיפה מעבר לתמונה היא היתה יוצאת "צילום משפחה". בכוונה חיפשתי מינימום של חיוך - עיניים, גומה, וקמט ליד הפה.
רחלי - צודקת. בשיא האובייקטיביות. מה לעשות שהמתוקה הזו היא גם אחותי?
[ליצירה]
ה"פספוס" הזה (לפי תמי) הוא בדיוק מה שאהבתי. ההתרחבות קצת מעבר לעיניים נותנת מקום לדמיון ליצור סיפור, להבין על מי את מסתכלת. הייתי מוסיפה אפילו קצת שפתיים, בכולופן, יופי של תמונה!
[ליצירה]
קצת - אני חושבת שאם הייתי מוסיפה מעבר לתמונה היא היתה יוצאת "צילום משפחה". בכוונה חיפשתי מינימום של חיוך - עיניים, גומה, וקמט ליד הפה.
רחלי - צודקת. בשיא האובייקטיביות. מה לעשות שהמתוקה הזו היא גם אחותי?
[ליצירה]
הכתיבה, בהרגלך, חדה וטובה.
אבל הפעם אני בוחרת להתייחס לתוכן.
הוא קשה לי, קשה לי מאד לקרוא ביקורת כל כך נוקבת. הצרה עם שירים, שאי אפשר להתווכח איתם, כי הם לא מדברים עם ההגיון - הם מדברים עם החדות שלהם עצמם ועם הרגש.
הייתי רוצה לדעת למה את מרגישה וחושבת את מה שהשיר הזה צועק.
[ליצירה]
שיר יפה, ואת התשובות לכל השאלות כל אחד צריך למצוא בחיים, כי מה זה עוזר אם מגליםאת האמת רק כשמתים? אמת צריך לחיות. ו - אני מצטטת (בתקוה שאני זוכרת נכון) שיר של זלדה, שנראה לי קשור.
אתה טועה \ זלדה
אתה טועה
גם על ערש דוי
לא נמוג הערפל
גם כאשר ניגש אלי המות
קרוב עד אימה
הייתי רחוקה תק פרסה על תק פרסה
מן החידה.
בהצלחה, ובתקווה שהרגע הזה יגיע עוד בחיים..
תגובות