ה"פספוס" הזה (לפי תמי) הוא בדיוק מה שאהבתי. ההתרחבות קצת מעבר לעיניים נותנת מקום לדמיון ליצור סיפור, להבין על מי את מסתכלת. הייתי מוסיפה אפילו קצת שפתיים, בכולופן, יופי של תמונה!
קצת - אני חושבת שאם הייתי מוסיפה מעבר לתמונה היא היתה יוצאת "צילום משפחה". בכוונה חיפשתי מינימום של חיוך - עיניים, גומה, וקמט ליד הפה.
רחלי - צודקת. בשיא האובייקטיביות. מה לעשות שהמתוקה הזו היא גם אחותי?
[ליצירה]
ה"פספוס" הזה (לפי תמי) הוא בדיוק מה שאהבתי. ההתרחבות קצת מעבר לעיניים נותנת מקום לדמיון ליצור סיפור, להבין על מי את מסתכלת. הייתי מוסיפה אפילו קצת שפתיים, בכולופן, יופי של תמונה!
[ליצירה]
קצת - אני חושבת שאם הייתי מוסיפה מעבר לתמונה היא היתה יוצאת "צילום משפחה". בכוונה חיפשתי מינימום של חיוך - עיניים, גומה, וקמט ליד הפה.
רחלי - צודקת. בשיא האובייקטיביות. מה לעשות שהמתוקה הזו היא גם אחותי?
[ליצירה]
הי, אתה ממש פלגיאטור חצוף! את השיר הזה כתבנו שתי חברות שלי ואני, במו ראשנו הקודח, להצגת פורים, (שיר של המלך והיועצים לאחר סירובה של המלכה ושתי לבוא למשתה) ואם לא היית כותב רק את הבית הראשון מתוך שלושה הייתה נמנעת הטעות המצערת שגרמה לאנשים פה לחשוב שהשיר הזה הוא שיר שוביניסטי. זה כ"כ ברור שהוא צוחק על שוביניסטים!
מתכבדת לצרף את הבתים החסרים:
חושבת שעכשיו, ככה בלי סיבה
תצא נגדי לקרב ולי הכל תקבע
הבית הוא אני, את לכי למטבח
המצב כבר השתנה - אנ'לא מוריד יותר ת'פח!
לא עוד תלונות וכו'
אם היא התחילה זאת, אז מי את זה יגמור
כל אשה תחשוב שעלי תוכל לגבור
אשלח כעת רצים, אודיע בעיתון,
שלך אסור לומר לי לא - הגבר לשלטון!!
[ליצירה]
בקרוב עולה קישור בפורום, אני מניחה.
ותיקון קטן - דוקא בעידן הפוסט מודרני מתחיל עכשיו נסיון של האמנים להחזיר את האמנות אל הקהל. האמנות המודרנית הא הבעיה.
ודווקא יש המון יצירות מודרניות שמסתכלים עליהם ואומרים: בוא נסתכל בשם ואז נראה מה האמן המסכן רצה מחיינו, ואז כתוב, במקרה הטוב, "בית לחם" (מטר וחצי על שני מטר של בד עם כמה קשקושים בשחור), במקרה הרע, "קומפוזיציה אופקית" (קשקושים צבעוניים באורך של 3 מ' על 10 ס"מ) ובמקרה הגרוע והנפוץ ביותר, "ללא כותרת". (כל מיני דברים שלאמן לא התחשק לכנות אותם בשמם: קשקושים)
[ליצירה]
מתוק. אני אוהבת את זה. הפסימיות הצינית שנוטפת מכל מילה, משום מה ממלאת אותי בעונג.
ונראה לי שהיה עדיף לוותר על הנוחות שמספקות שלוש הנקודות ולכתוב את כל שמה של גב' קמתי-על-רגל-שמאל-ותה-מצבנתי-עם-המסטיק-שך. זה מוסיף לקצב של הקריאה.
[ליצירה]
לדעתי יש כאן יותר משיר ילדים.
הסוף מצוין.
ההתחלה קצת... יותר מדי. אפשר לקצץ בקלות כמה שורות. (סודה של השירה, בעיני, הוא התמציתיות.)
ואת הכותרת ראוי להחליף בשם מתאים יותר. ואם אפשר, כזה שנותן זוית אחרת לשיר.
תגובות