עיניים4
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה מפוספס בעייני. רואים יותר מידי מהפנים ואין התמקדות על העיינים שלה. חבל זה יכול להיות מדהים. תודה על הניסיון. [ליצירה]
- [ליצירה] או, זה מה שחיפשתי.... כל העיינים מדהימות אני מאוד אוהב את הסטים שלך [ליצירה]
- [ליצירה] ה"פספוס" הזה (לפי תמי) הוא בדיוק מה שאהבתי. ההתרחבות קצת מעבר לעיניים נותנת מקום לדמיון ליצור סיפור, להבין על מי את מסתכלת. הייתי מוסיפה אפילו קצת שפתיים, בכולופן, יופי של תמונה! [ליצירה]
- [ליצירה] אויש איזה מאמי! [לא 'כפת לי לצאת קצת פקצה. אבל אי אפשר שאף אחד לא יכתוב את זה! היא חמודה כזו!] [ליצירה]
- [ליצירה] קצת - אני חושבת שאם הייתי מוסיפה מעבר לתמונה היא היתה יוצאת "צילום משפחה". בכוונה חיפשתי מינימום של חיוך - עיניים, גומה, וקמט ליד הפה. רחלי - צודקת. בשיא האובייקטיביות. מה לעשות שהמתוקה הזו היא גם אחותי? [ליצירה]
- [ליצירה] "80 שנה של מאבקים ותקוות" - אתה מתכוון שהתקוות תחילו ברגע שלנין מת?? (מילא, לזה שאתה כותב שירים אידיוטיים ומביע דעות ש"חסרות-הגיון" תהיה הגדרה עדינה עבורם. לזה כבר התרגלנו. אבל למען השם, תקרא את מה שאתה כותב!! ) [ליצירה]
- [ליצירה] אני אוהבת את העדינות שבה את מערבבת עבר והוה, ונותנת לי להתגעגע לתקופה שלא חוויתי. [ליצירה]
- [ליצירה] יותר מדי זמן שלא בכיתי מסיפור. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] יופי. את יודעת, תמיד מרגש אותי להסתכל על ילדים קטנים שלומדים ללכת. מנסים ונופלים ושוב נעמדים ונופלים אחרי צעד אחד או שניים, וממשיכים לנסות הרבה אחרי שאנחנו כבר התייאשנו...והם תמיד מצליחים בסוף. עוד לא פגשתי את הילד שהפסיק לנסות ללכת רק בגלל כמה מאות נפילות.. זו בערך אותה הנאה שיש לי עכשיו, מלעקוב אחרי השירים שלך. איך את לומדת להתגבר ולהתמודד, לומדת ללכת בעצמך. וחוץ מזה, ש"ניצוצות תקווה ותכלת" זו שורה מקסימה. בהצלחה! [ליצירה]
- [ליצירה] אמנם הכותרת אופטימית יותר, אבל זו של רוני נכונה ומתאימה יותר לדעתי. שמתם לב שהכיפה הכתומה היא ליד הכיפה של צה"ל? [ליצירה]
- [ליצירה] אהלן מוריה! כתבת קטע יפה. אם את רוצה להפוך אותו מקטע יפה לשיר יפה, הייתי מציעה את ההצעות הבאות: -צמצום. הימנעי מלהגיד במפורש דברים שהקורא אינטליגנטי מספיק כדי להבין מבין השורות, הימעי מלחזור ולהדגיש נקודות. אני מכירה את הנטייה הזו, כי לימדו אותנו שכדי לחזק דברים צריך לחזור עליהם. האמת היא בדיוק להיפך - ככל שהאמירה מרומזת יותר - היא חזקה יותר. (כי הקורא מתאמץ יותר להגיע אליה, ואז היא נחרתת בו כאילו היתה מחשבה שלו עצמו, שזה הרבה יותר חזק.) -על אותו עקרון: עדיף להגיד דברים בצורה מרומזת ולא מפורשת, בפרט רגשות. במקום "הרגשתי שמעייני זורמים", לדוגמא - עדיף היה למצוא מילים שיגרמו לי להרגיש שמעייניך זורמים. להעביר את התחושה בלי להגיד אותה במפורש. בהצלחה! ניצן [ליצירה]
- [ליצירה] לדעתי - חסרה בשיר הזה הפקעה. יש כאן איזה משל, אבל הוא סגור להבנה בפני. [ליצירה]
- [ליצירה] ערוגה, אני לא מסכימה איתך. אני חושבת שיש בתמונה הזו אמירה, ולכן פרסמתי אותה. זו הסיבה שקראתי לה בית כנסת ולא שוק או סלון, כי בתור שוק או סלון באמת אין בה משמעות. ולא הבנתי מה אמרת בקשר לפוקוס - אם היה פוקוס היא לא היתה טובה, ובלי פוקוס היא לא מצדיקה את עצמה. מה יותר גרוע? [ליצירה]
- [ליצירה] מפני שבשירה אני מחפשת תוכן ועומק רגשי או מחשבתי. השיר הזה הוא קריצה חביבה, אך לא מעבר. (ושירה, להבנתי, מחפשת לגעת במה שמעבר.) [ליצירה]
- [ליצירה] נראה לי שאני צריכה להבהיר שמדובר בתמונה מבוימת. [ליצירה]
תגובות