נכתב לפני מספר לזכרה של חברה קרובה שנפטרה ממחלת מסרטן.
ובבוקר ההוא
את קרבת אל המזבח
והוכנו העצים..
והונח החבל..
ושאלת: ו"איה השה לעולה "...
ויצאה בת קול ואמרה: את היא
והבטת נכוחה
ולא אמרת דבר
ורק ידיך קדימה נשלחו
ובשיח ממול
בו נגה האור
ולא נאחז בו האייל
ולא זעק הקול..
כי נשלחה היד
ואת לא נושעת..
תגובות