אוקיי. מושלם.
לקחתי על עצמי לאהוד רק דברים מסויימים, ולכן אני מתנצל אם אוריד כמה מהיצירות הקודמות שלך שאהדתי (אין זה אומר שאיני אוהב אותן - הן מקסימות!). אבל פה... הרעיון פה מדהים.
איך הגעת לזה?
אני יכול פשוט לשבת פה פעור פה, ולחזור על תגובתו של אסף בהסכמה.
עם מה ציירת את זה הפעם? הצבע גם שינה המון... לטובה.
נ-ה-ד-ר!
תודה עצומה!
[ליצירה]
אוקיי. מושלם.
לקחתי על עצמי לאהוד רק דברים מסויימים, ולכן אני מתנצל אם אוריד כמה מהיצירות הקודמות שלך שאהדתי (אין זה אומר שאיני אוהב אותן - הן מקסימות!). אבל פה... הרעיון פה מדהים.
איך הגעת לזה?
אני יכול פשוט לשבת פה פעור פה, ולחזור על תגובתו של אסף בהסכמה.
עם מה ציירת את זה הפעם? הצבע גם שינה המון... לטובה.
נ-ה-ד-ר!
תודה עצומה!
[ליצירה]
זו הייתה התנסות עם צבעי פאנדה, אז עוד לא שלטתי כ"כ בטכניקה ולכן הפרטים הקטנים לא מדוייקים, אבל מסכימה שהצבע מאוד עזר להעביר את הרעיון.
ממש תודה.
[ליצירה]
לא רציתי להיות הנודניקית היחידה, כי באמת התרשמתי מהשיר, אבל שלושת הזקנות המיטולוגיות, זה עיוות מאוחר יותר. במקור מדובר על the maid, the mother and the crone, שזה אומר שאחת צריכה להיות צעירה מאוד, אחת אימהית והאחרונה זקנה. הייתי ממש מציעה לך לקרוא "Sandman" של נייל גיימן. היצירות שלך ממש מקבילות לקו שלו.
נהנית מאד.
[ליצירה]
אכן - "הייתי תוחם את הארץ הזאת, בקרני מוות..." זה המשפט הכי חזק של השיר, למרות הסיום החטוף, המנסה לגנוב את ההצגה. רעיון השיר והדרך ביצוע מאוד מוצליחם. משאיר תחושה חמצמצה... למה רק אחרי תיחום בקרני מוות יהיו דמעות הנופלים כחיוכים? הרעיון יפה, אבל עצוב כל כך. אני מעדיפה לחשוב ש"הם" מחייכים ומחכים לנו, בזמן שאנחנו עוד כאן, מתגעגעים חסרי ברירה ובוכים.
תודה.
[ליצירה]
איזה כיף! גיליתי עוד יצירה שלך... חייבת להסכים עם שאר התגובות- הפרופורציות מעולות. גם משחק האור\צל במירקמים השונים של העור ממש טוב.
סחטיין!
שבוע טוב.
תגובות