[ליצירה]
תמונה מעניינת,
אגב זה שהיא בשחור לבן לא הופך אותה לילדה של פעם אלא אם כבר לתמונה של פעם- חשבי על כך.
מעבר לזה היתי ממליץ לשים את האובייקט (הילדה) לא בדיוק באמצע אלא יותר בכיוון המנוגד להסתכלות (צד שמאל של התמונה).
בברכת ביקורת בונה,
יוחאי
[ליצירה]
תמונה יפה ומעניינת, יפה שהתכופפת וצילמת מגובה האדמה- רואים את זה, אולי היה כדי קצת לפתוח את הצמצם כדי שהרקע יהיה קצת מטושטש.
באיזה מצלמה את מצלמת?
[ליצירה]
קטע נחמד,
מרגישים שהכותבת מלאה ברגשות חיוביים, איזה כיף!,
קצת קשה לי עם המעברים החדים מ-"הערכת עצמך" ל-"תתמודד ותשנה" אבל אולי זה גם חלק מהיופי שבחיים הדברים צרכים להשתלב זה בזה.
[ליצירה]
נראה לי....
בס"ד
שהקטע הזה רדוד מאד לעומת מה שהרגשת בארוע עצמו.
ואם כבר הזכרת את השירים ששרתם שם, אני אישית כבר לא מסוגל לשמוע חלק מהשירים, נמאס מהקטע הזה שמנסים כל פעם לחזור ולחוות מחדש את החוויה ע"י השירים ולא מבינים שככה רק שוחקים אותם,
מעניין אותי לדעת אם יש עוד אנשים שחושבים כמוני ואשמח לשמוע תגובות ולפתוח דיון בנושא...
[ליצירה]
א. תודה לכל המתלהבים!
ב. סתיו- הפעם אני לא כ"כ מקבל את הביקורת (שלא כמו ביצירה "צומת הגוש" שהיא היתה יותר במקום..) הפוקוס והצמצם הפתוח הם בכוונה כדיי לתת לגלים ולחול תחושה של אינסוף,
גם בעניין של הקומפוזציה אין טעם לעשות כאן שלישים כי אז יהיה הרבה שטח מת מה גם שכאן התמונה לא חצויה בדיוק בחצי, אבל תודה בכל אופן...
ג. ערוגה- הסוד כאן הוא כמו שסתיו אמרה- צמצם פתוח ופוקוס על המרכז,
התמונה צולמה מגובה החול (כן המצלמה שרדה את זה- וזהירות מהגלים הבאים...),
והכי חשוב עם הרבה רגש- לטעמי זה הסוד הגדול...
[ליצירה]
אלדר
(בנסיון קטן לשפר את הרמה באתר מעבר ל-"מדהים וכ"ו- וסליחה מראש...)
לטעמי התמונה הזאת די פשוטה ושיטחית והדבר היחידי שנותן לה את המשמעות שלה זה הכותרת.
מה שכן- זה יפה מאד שיש לך רעיון ואתה מצליח להוציא אותו לפועל בעזרת השילוב של תמונה-כותרת (מה שלא פשוט בכלל בהרבה מקרים),
בתקווה להבנה ושנה טובה!
[ליצירה]
זה נקי מידי בשביל להיות בעיר-העתיקה, לי דווקא זה הזכיר את צפת....
[ליצירה]
[ליצירה]
חברים יקרים-
לרגל שנה לגירוש, התמונה מוצגת ב"מרכז בגין" בירושלים במסגרת תערוכה של אומני בנימין.
ממולץ מאד לבוא,להתרשם, לראות ולזכור.
התערוכה תהייה פתוחה עד ט"ו באב.
בשורות טובות,
יוחאי.
[ליצירה]
האמת שקצת התבלבלתי בין ה"כמה חוזק יש באי האמירה" לבין הבריחה והשיכחה.
לטעמי שתיקה הרבה פעמים היא בכלל לא בריחה אלא דווקא מבט הרבה יותר עמוק ופנימי, סוג של קשר שכזה שמילים רק הורסות אותו.
בתקווה שנדע גם לשתוק לפעמים...
תגובות