בְּגִּינָּת אִמִּי,
יוֹשֵׁבת אֲנִי וּמַבִּיטָה בַּשְׂרף .
אֲשֶׁר נִּפְרָש בְּעֵץ
שֶׁשָׁתַלתִי עוֹד מִשֶׁכְּבָר הַיָמִים.

וּבְּרֹאשׁי הִרהוּר עַל הַיַלְדוּת
שֶׁחָלַפה תַּחַתיו,
אֵיךְ בַּקַּיִץ שֶׁזָהָב הַשֶׁמֶשׁ תָּלוּי בַּרָקִיע .
שולח קרניו

הָיִיתי יוֹשֵבת מציירת בְּעֵץ מְרֻבָּע ,
חַמָּנִית בְּעֶזְרַת זְכוּכִית עֲגֻלָּה .
וְקֶרֶן חַמָּה
וּבְּשַׁלֶכֶת נְשִׁירָת עָלִים סַסְגּוֹנִי וְרִשְׁרוּשׁ נָעִים .

עַתָּה לֶשְׁעַת צָהֲרַים
בְּחֲתִיכָת עֵץ חָדָשׁ מוּל חַמָּה וְזְכוּכִית עֲגֻלָּה,

נִכְתַּב זִכְּרוֹן יַלְדוּת,
בְּבֵּית אִמִּי.