אך, לא הבנתי את המשפט האחרון האם עכשיו עולמה נהיה כעולם נמלה או שצר לך על העולם שהיה צר כעולם נמלה שאם כן עכשיו כשנחרב יש בו פוטנציאל של התרחבות (אותיות התחברו"ת).
הלך רוח - הרעיון של פוטנציאל התרחבות הוא מחשבה אופטימית ויפה לעתיד, באמת רעיון יפה. כוונתי ב"צר כעולם נמלה" היא להחמיא ולבקר בנשימה אחת - לבקר משום "צר עולמי כעולם נמלה", ולהחמיא משום ההשוואה לצרצר מסיפור הנמלה והצרצר.
כוכב יקר,
כל כך צר וכל כך רחב, זה כל כך אתה הגאונות הזו.
רק מה? אתה מתקמצן לנו בשירים, בכל פעם שאני קוראת משהו שלך, יש לי חשק לעוד!!
תן לעם מעט נחמה משיריך...
תמשיך כך להדהים.
כיסוף.
[ליצירה]
חותם על השבחים האמורים
אך, לא הבנתי את המשפט האחרון האם עכשיו עולמה נהיה כעולם נמלה או שצר לך על העולם שהיה צר כעולם נמלה שאם כן עכשיו כשנחרב יש בו פוטנציאל של התרחבות (אותיות התחברו"ת).
[ליצירה]
הלך רוח - הרעיון של פוטנציאל התרחבות הוא מחשבה אופטימית ויפה לעתיד, באמת רעיון יפה. כוונתי ב"צר כעולם נמלה" היא להחמיא ולבקר בנשימה אחת - לבקר משום "צר עולמי כעולם נמלה", ולהחמיא משום ההשוואה לצרצר מסיפור הנמלה והצרצר.
[ליצירה]
כוכב יקר,
כל כך צר וכל כך רחב, זה כל כך אתה הגאונות הזו.
רק מה? אתה מתקמצן לנו בשירים, בכל פעם שאני קוראת משהו שלך, יש לי חשק לעוד!!
תן לעם מעט נחמה משיריך...
תמשיך כך להדהים.
כיסוף.
[ליצירה]
נהניתי מכל רגע, אני בטוח שאת עושה חסד עם השיר. לא רק ששמרת על חריזה ומקצב; גם המילים שהשתמשת בהן לא היו מביישות אף משורר. באמת כל הכבוד ותודה, גם על תגובתך. ותמשיכי לעסוק בשירה, מספיק נשים סורגות... :-)
[ליצירה]
נו נו אסתר, יפה מאוד, אבל על מה בדיוק את חולקת? כפי שביארתי בתגובה הקודמת שלי, הסוף מציע שני פתרונות בהתאם לשתי גישות קיצוניות ומנוגדות. לא צידדתי באף גישה, ולא פסלתי אף גישה; ובודאי לא את הגישה שהצגת. אני לא חושב שאין מה לחדש. להפך, אחת הגישות הקיצוניות שתארתי גורסת כי בכל דבר שאתה עושה יש משהו חדש, מעצם זה שאתה עושה אותו כאן ועכשיו בקונטקסט הייחודי שלך.
אגב, את יכולה להוסיף אותי לרשימת האנשים שיכולים להעיד כי יצירותייך אכן מחדשות.
ולטובי - כל הכבוד על הרעיון, וכיסוף כבר ענתה יפה מאוד.
[ליצירה]
מדרש אישי קטן לשיר.
לכתוב שירים בימינו, לא נופת צופים. יש הרגשה שהכל כבר נעשה בצורה די טובה; לפעמים אפילו יש הרגשה שהכל כבר נעשה בצורה.
אז המשורר מתמרמר. וכבר נדמה שהבכיין לעולם לא יסיים, אך בסוף השיר הוא מפתיע ומציע שני פתרונות למצב, משתי אסכולות מנוגדות.
הפתרון המוצע ע"י הסוף התוכני, הוא להתייחס לכל יצירה כהיולית. למצוא בכל דבר שנעשה, ולו הבנאלי ביותר, ייחוד משלו - אפילו לנקודות שאתה שם בסופי משפטים.
לעומת זאת, ממש אותו סוף מציע פתרון הפוך, מבחינה צורנית. אם כולם כבר עשו הכל, הברירה הטבעית היא לחצות את הגבול. למצוא משהו נועז יותר; משהו שעוד לא רגילים אליו. לפזר נקודות באמצעי משפטים.
(לעת עתה אני משאיר את הנקודות שלי בסוף...)
תגובות