הייתי רוצה
להתעורר עם שחר
כאיילה למתוח את שריריי,
ליום חדש של עבודת ה´.
אך אשמורות עיני כבדות,
שבויה בתוך קורי תהום,
איני מצליחה להוליד עצמי
אל הנץ המתחדש.
איני מצליחה
להוליד עצמי.
להיפרד משליית הלילה,
להניח לשקשוק החלומות- עולמות- תעלות של ערפל,
ולמשוך עצמי מתוך הקליפה הזו
רווית חוסר האונים.
מבקשת
לעמוד לפניך.
לחזות
בהיבקעות היום מתוך התוהו,
לנשום
את תפילתה של הבריאה.
להיכנס לרחם
ולהוליד עצמי מתוך שלווה,
פשוטה יותר. בהירה יותר. מאמינה יותר,
בהזדמנותה של האפשרות הזו
בפשטותה של האיילות הזו.
תגובות