[ליצירה]
זה שיר שמתנגן יפה ויוצר אוירה נעימה.
רק קצת חבל ש"שוקטת" ו"צומחת" לא ממש מתחרזות.
וגם, קצת מפריע לי התאור של התקווה כרגש "שקט וצונן".תקווה זה דבר צונן?
והדימוי של החסד המקווה (ה-ו הראשונה שרוקה) ל"טיפת מים" ברור אומנם, אבל גם לא מתחבר כ"כ לשום דבר שנאמר לפני כן בשיר, לכל הדימויים הקודמים שנארגו.
אבל מעבר לזה, יש בשיר הזה הרבה יופי.
כנפ"ש
[ליצירה]
יפה מאוד! הבעת הפנים שלה מעניינת - יש בה משהו מההעזה וההתרסה, אבל העיניים רציניות, מביעות מעין בגרות של מי שעבר דברים קשים בחיים. יש לה כח ומשיכה, לאישה הזאת. יפה לך!
[ליצירה]
זה קטע נוקב ובוטה - ואמיתי. היוצר שמנצל את העצב והכאב של עצמו כדי להגיש לקוראים את הבלילה המאוסה במסווה של אומנות. יש בזה הרבה. בגלל זה אני כל כך מעסיקה את עצמי בשאלה - איך ניתן ליצור אומנות אחרת - שלא מושתתת על כאב ולא מנציחה אותו - אלא עוסקת בצמיחה ובתקווה - ועוזרת לצרכניה לצמוח. (אבל בצורה אמיתית, לא מזוייפת).
בחיים הפרטיים שלנו מעטים מביננו עוברים תהליך אמיתי. לכן מעטים יכולים לתת השראה לאחרים לעבור תהליך כזה בעצמם. אז נאמר דיש לך כשרון להעברת מסרים בצורה אומנותית - אם לא עברת תהליך מלא אור, מה תיתן לקוראים? - נכון. את הח' שכתבת עליו.
[ליצירה]
מכירה את ההרגשה (הרצון להיות שוב "אני" ולא "אנחנו" - מוכר מאוד!!).
נ.ב. בקשר לקניות בסופר (מאיר) למה לגברים יש כשרון יוצא מגדר הרגיל לקנות ב-ד-י-ו-ק לא את מה שביקשת? אולי הדרך היחידה לגרום שיביאו הביתה דברים שימושיים, זה לבקש מהם את כל השאר!
[ליצירה]
- מה שתואר פה זה המקרה הטוב. במקרה הפחות טוב הוא נכנס לתוך החנות הוורודה ביותר, הצועקת ביותר, הקיטשית ביותר שהוא רואה - וקונה שם את הכרית הורודה ביותר, הצועקת ביותר, הקיטשית ביותר שהוא מוצא - כי הוא חושב שזה מה שנשים אוהבות . ואת צריכה להעמיד פנים שאת אוהבת את זה!
תגובות