את מוזמנת
לסיור מודרך
בחדרי ליבי.
הרי את מבקשת
להוכיח לעצמך
ולי
כמה קטן הוא כאבי.
בואי.
שוטטי
בין התאים
בין כל השחור הזה
העוטף
את חיי
טיילי להנאתך
ובתום הסיור
ספרי לי
אם הזלתי
דמעה אחת
יותר מדי..
[ליצירה]
לאב השדכן, הנמצא מעבר להרים
אולי אתה מוכן, להפנות אלי קצת מחזרים?
שהרי על בתך היקרה יש קופצים מלוא היד
ולי, כמה נורא, אין אפילו אחד
כי תבין, כנראה שפה בארץ האבות
לא צומחות להן האהבות
ואולי נערי בכלל מסתתר לו בשלווה
בפריז, בריסל, אמסטרדם, או ז'נבה?
(אנא סלחו לי, על בעיות המשקל
לרווקה בדיכאון, זהו עניין כלל לא קל)
הנני בת ישראל טהורה וכשרה
שמחפשת מישהו שנראה לא רע
דתי , אבל פתוח
עם ביטחון, אך לא נפוח
רק לא קמצן!, כמו ביני"ש מצוי
ובלי "ניו באלאנס"- רצוי!
מה כבר ביקשתי? לא יותר מדי
אנא עזור לי- זה כדאי
שהרי כל העוזר את התואר "רווקה" להעלים
מן השמיים אותו מתגמלים
וגם סכום סמלי ביד, ינתן כמובן
רק שיוקם כבר, הבית הנאמן
הישמע לי, הקשב לאנחות,
מי יודע? אולי ניפגש בשמחות?....
[ליצירה]
שי- אהבתי!!
שומעת את בכיו של הילד
שמתחבא בחדר סגור
בועט בכל כוחו בדלת
וחושב בלב שאסור
רוצה רק לחזור למציאות שידע
עם אמא בגן, בשלווה
כשיכל ללכת ולאחוז בידה
רוצה להרגיש אהבה...
ומגלה ילד שגדל
והפך שלם ואיתן
..
אולי דווקא בגלל
אותו זיכרון קטן.
[ליצירה]
"לילה אחד, כשהלכנו בתוך העיר, היו לי כמה הרהורים על אנשים שחיים פה, האם הם שונים מאיתנו.."
וכמו שאמרתי בעבר- יש ממשיך לשלמה ארצי- אהבתי מאוד!!!
[ליצירה]
אני איתך
קראתי ובכיתי.
אני מזדהה מאוד עם התחושה שאת מתארת, כלפי האנשים מסביבך. לאנשים העוזרים לא קל להיות נעזרים.
אל תיתני להרגשה הזו לסגור אותך!
לחברים הטובים שלך, יש הזדמנות להשיב לך כגמולך. להיות שם בשבילך. אל תמנעי את זה ממך ומהם.
חברות אמיתית היא לא חברות אינטרסנטית, היא זו הנבחנת ברגעים הקשים. תני לחברים שלך לעמוד במבחן!
זה חשוב, ולו כדי שלא תרגישי כל כך לבד.
והכי חשוב, מוכרת לי מאוד תחושת הזרות הפנימית שאת מרגישה כלפי עצמך. ההפיכה לחלשה. אל תכבידי על עצמך! מותר לך להישבר לפעמים, ומותר לך לשקוע. אני מקווה בשבילך שתרגישי טוב- פיזית ונפשית ,
רק טוב!
תגובות