צועק בי נודם פועם בי בועט עלי שוכב לו אבק ניצנים מעופש חמור דמוי ש נ ה ב רובץ לו. מגיחה מבין סוסי הייאור גאים חלקים עיניהם נוגות מבטיהם בוהים בי בתהייה שכזו רכות מבינות האמנם מבינים הם? פורשת מבינותם פוסעת במעלה הר עשן ידי ע י י פ ו ת רגלי נ ג ר ר ו ת באין משים רפויות. שקועה נשכחת בין עצי הזוהר אלה הם חיי