את מוזמנת
לסיור מודרך
בחדרי ליבי.
הרי את מבקשת
להוכיח לעצמך
ולי
כמה קטן הוא כאבי.
בואי.
שוטטי
בין התאים
בין כל השחור הזה
העוטף
את חיי
טיילי להנאתך
ובתום הסיור
ספרי לי
אם הזלתי
דמעה אחת
יותר מדי..
באה מאהבה
-
אנה גומרת ברבע שעה יחסים שיכולים להספיק לשנה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני כל כך שמחה להגיב ראשונה! אהבתי מאוד כלנה... [ליצירה]
- [ליצירה] הי, חומד, אני יודעת שזה לא קל בכלל. אני מתארת לעצמי שאת רוצה, ומנסה, ומרגישה שזה גדול עלייך, שאת נבלעת. אני מנסה להבין מה עושה לך יותר רע, זמן הגלישה, או אופי הגלישה. אבל אולי הגלישה הזו היא כמו קשר חונק, עם מישהו שאתה אוהב, אבל שלא משאיר מרחב, ולפעימים בדברים האלה אולי כדאי להפסיק לגמרי לתקופה מסויימת, כדי לא להרגיש כבולה ותלותית בזה. כדי להתנקות. ואז לחזור. מודעת לעצמך, פחות נעלמת, פחות נכשלת. מה דעתך? [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה... [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מדהים!!! [ליצירה]
- [ליצירה] מבלי להיכנס למיקום ולכותרת של היצירה, אני משוכנעת שכל אחד מסוגל לשים גבולות לעצמו. גם לגבי זמן הגלישה וגם לגבי תוכן הגלישה. אין טעם להספיד את הזמן האבוד, או את נפשך המוכתמת, כביכול, מבלי לנקוט באיזו פעולה בכדי להפסיק את המצב הזה. אני יודעת על עצמי , שבהתחלה היה לי מאוד קשה להגביל את עצמי, אבל כל פעם צמצמתי קצת, עד שבסוף הגעתי לאיזון הנכון. וזה נכון לגבי כל הגזמה בחיים ולא רק לגבי היסחפות בגלישה. אל תזניחי את לימודייך חומד, חבל על הזמן ועל הכסף, ועל עוגמת הנפש. אני מכירה ומזדהה עם ההרגשה.. בהצלחה. [ליצירה]
- [ליצירה] this is much better! [ליצירה]
- [ליצירה] שי- אהבתי!! שומעת את בכיו של הילד שמתחבא בחדר סגור בועט בכל כוחו בדלת וחושב בלב שאסור רוצה רק לחזור למציאות שידע עם אמא בגן, בשלווה כשיכל ללכת ולאחוז בידה רוצה להרגיש אהבה... ומגלה ילד שגדל והפך שלם ואיתן .. אולי דווקא בגלל אותו זיכרון קטן. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני יצאתי מדעתי. ואני לא מצליחה לחזור. למישהו יש עצה? אבל למרות הטירוף שלי, אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] "לילה אחד, כשהלכנו בתוך העיר, היו לי כמה הרהורים על אנשים שחיים פה, האם הם שונים מאיתנו.." וכמו שאמרתי בעבר- יש ממשיך לשלמה ארצי- אהבתי מאוד!!! [ליצירה]
- [ליצירה] נדודי שינה, אה??? מקסים!! ההרגשה מוכרת... [ליצירה]
תגובות