[ליצירה]
ביחס לקטע שלך "כשמישהו אומר לך שהוא אוהב אותך" הפנתי אותך לספרו של ויקטור פרנקל "האדם מחפש משמעות"אך בכל זאת אצטט מעט:
"האהבה היא הדרך היחידה לתפוס את הזולת בפנים-פנימיותו. שום אדם לא ירד לעומק מהותו של אדם אחר, אלא אם כן הוא אוהב אותו" .
ביחס לתגובתך לשירי "עוד לא חי":
מאוד אהבתי את התמימות שלך בשעה שאת ניסית ליעץ לי איך בכל זאת להסתכל ולהתייחס לחיים..ניסית לעזור לי ..
אני רוצה לומר לך שמילותייך הן מילים שנאמרים גם אצלי על ידי עצמי אלא שאותם אומר השכל ואילו כאן ב"צורה" כותבים (אני בכל אופן) את שאומר הלב..כי את מה שאומר השכל ...כולם יודעים ו..זה פחות מעניין..
[ליצירה]
קודם כל ממש יפה..אבל ממש..
רציתי להפנות אותך לספר של ויקטור פרנקל "האדם מחפש משמעות" שם הוא מדבר (די בסוף) על פשר האהבה..
כדאי מאוד לקרוא..
למרות שאת חווית האהבה אי אפשר לעלות במילים...
לצערי אני יכול לומר זאת...
ועכשיו אגש לבכות לי בפינה...
[ליצירה]
תודה למגיבים...לא החסרתי שורה..
גם לא מבחינה תוכנית וגם לא מבחינה צורנית..
פשוט "בין קודש לחול"...השורה המסיימת
..היא המוטו של כל השיר..שורה שמסכמת הכל..
[ליצירה]
אין מתאים כאן יותר מלהביא את מילותיו של אהוד בנאי:
(בדגש על שני הבתים האחרונים)
בוא ידידי שב ליד מדורתי ואשאלך שאלה
האם גורלי תמיד יהיה שחור כמו לילה?
איך הלכתי שוב אחרי דמיון שווא מעורפל
איך פיתה אותי השד המנוול.
את האישה שלי אמר לי לעזוב
יותר טובות ממנה, כך אמר, תמצא ברחוב
משך אותי ללכת למקומות לא טובים
עשיתי לעצמי בושות, רקדתי עם כלבים.
יום אחד התעוררתי בביב שופכין
ולבי כבד עלי כאבן שאין לה הופכין
ועכשיו אני רוצה הביתה לחזור אל האישה
תגיד לי איך אני יוצא, איך אני יוצא מהבושה?
אל דאגה חבר יקר שלי אל תתייאש
בוא ואתן לך גפרור שבלבך ידליק את האש
דע לך זהב טהור זורח בביתך
ואין בכל העיר טובה כאשתך
אבל אתה צריך כל יום לראות אותה אחרת
כמו שמש חדשה ששוב ושוב זוהרת
אתה צריך לראות אותה כל לילה מקודשת
כמו הלבנה המתחדשת.
תגובות