[ליצירה]
כואב כואב כואב...
לנשמת כל חי: לשאלתך מדוע השירים בצורה כל כך עצובים..
הכותבים ב'צורה' נוגעים באמת של החיים..
והאמת של החיים כואבת.
גם שלמה בקוהלת מגיע למסקנה מפוכחת שהחיים הם די כואבים..
כפי שנאמר: "יוסף דעת יוסף מכאוב"
חוץ מזה יצירה נכתבת בדר"כ מתוך תחושת חסר וצער שהרי לכן 'אין שלם מלב שבור'.
בלי הצער שעבר על ביאליק הוא לא היה כותב את 'ותחת פטיש צרותי הגדולות'.
אם תבדקי אני בטוח שלמעלה מתשעים אחוזים מהיוצרים והמשוררים בעולם כותבים מתוך צער או תחושת געגוע למה שאינו כאן כי הנשמה מצטערת כאן היא רוצה לחזור למה שאינו כאן, למקורה, כמו הגלים לגעת בשמים...
וזה כואב..
האושר בא בזעם כדברי הר"ש ארצי שליט"א
[ליצירה]
קודם כל ממש יפה..אבל ממש..
רציתי להפנות אותך לספר של ויקטור פרנקל "האדם מחפש משמעות" שם הוא מדבר (די בסוף) על פשר האהבה..
כדאי מאוד לקרוא..
למרות שאת חווית האהבה אי אפשר לעלות במילים...
לצערי אני יכול לומר זאת...
ועכשיו אגש לבכות לי בפינה...
[ליצירה]
מה שהתכוונתי שצריך להיות רגיש ואמפתי ולא ישר לומר "מה אתה כל כך..צא מזה!!" ולהציע פתרונות...
לפעמים הנחמה היא להיות שם עם הכואב ולחבק אותו גם אם אין פיתרון ולא תמיד יש פיתרון...כמובן שהיכולת לנחם ולתת פיתרון היא גדולה כשלעצמה..אבל היא לא באה במקום השלב הראשון אלא בנוסף לו...
וצריך להיות אומן או סתם חבר טוב בכדי לדעת לשלב בין השניים...
תגובות