לצאת לטייל,
ללכת בשביל שצייר לנו
עפרונו של ריבונו של עולם.
להביט במעשי ידיו,
ביצירותיו ובנופיו.
ללמוד כך ציור אחר
שצייר הבורא,
לא פחות יפה,
אלא אפילו יותר,
ללמוד את הציור
של נשמתך.
[ליצירה]
כל כך נכון, וכתבת יפה...
מזכיר לי משפט ששמעתי פעם "אם תמצא אי פעם שמחה, תמצא אותה כפי שאותה זקנה מצאה את משקפיה האבודים מונחים כל העת על קצה חוטמה"
ישר כוח!
[ליצירה]
אהבתי...
במיוחד את הביטוי "בעת חירוף נפשם הכתיבו לנו לחיות"
אני כל כך מרגישה את זה, וחושבת על זה הרבה.
אחרי שחברה שלי נרצחה, חברה שלי סיפרה לי שמפקד אחד אמר שהוא לא מסכים עם השיר "רקמה אנושית", (מכירה?) כי שם כתוב "ואם אחד מאיתנו הולך מעימנו משהו מת בנו משהו נשאר איתו" והוא אמר, החלק שלו שנמצא בנו לא מת, הוא ממשיך לחיות ואנחנו צריכים להמשיך ולחיות אותו, להמשיך ולגלות אותו...
תודה...
[ליצירה]
אני חושבת שההבדל בין זהות יהודית בחו"ל לבין זהות יהודית בארץ, היא שבארץ ישראל הזהות היהודית היא גם זהות לאומית, מה שחלש יותר בחו"ל (חוץ ממי שעולה). בישראל יש אחריות יהודית לאומית, יש צבא, יש חיסכון במים, יש אחדות ישראל, וכו' וכו', כל אלה דברים שבחו"ל חסרים גם אצל מי שיש לו זהות יהודית.
[ליצירה]
מצד אחד כל כך אמיתי, ותחושה כל כך מוכרת, אבל מצד שני תחושה שאני קצת מתביישת לחוש.
כי דברים לא קרו סתם, וזה לא בטעות היה לפני 60 שנה, 3 שנים לפני קום המדינה. אם אנחנו לא נזכור כמו שצריך, לא נפעל, לא נרגיש, אז גם מה שעדיין חי מהם, ימות.
אני לא יודעת מה לעשות עם המחשבות שלי, אבל אני ממש לא רוצה לברוח מהן, אבל זה קשה...
בכל מקרה, כתבת יפה, ישר כוח!
תגובות