לצאת לטייל,
ללכת בשביל שצייר לנו
עפרונו של ריבונו של עולם.
להביט במעשי ידיו,
ביצירותיו ובנופיו.
ללמוד כך ציור אחר
שצייר הבורא,
לא פחות יפה,
אלא אפילו יותר,
ללמוד את הציור
של נשמתך.
[ליצירה]
אהבתי...
במיוחד את הביטוי "בעת חירוף נפשם הכתיבו לנו לחיות"
אני כל כך מרגישה את זה, וחושבת על זה הרבה.
אחרי שחברה שלי נרצחה, חברה שלי סיפרה לי שמפקד אחד אמר שהוא לא מסכים עם השיר "רקמה אנושית", (מכירה?) כי שם כתוב "ואם אחד מאיתנו הולך מעימנו משהו מת בנו משהו נשאר איתו" והוא אמר, החלק שלו שנמצא בנו לא מת, הוא ממשיך לחיות ואנחנו צריכים להמשיך ולחיות אותו, להמשיך ולגלות אותו...
תודה...
[ליצירה]
אהבתי את מה שראית בעולם, את הכוח שאי אפשר לסרב לו, אותו כוח של "נופל וקם",
קשה לחיות בעולם הזה, אבל את אמרת, מה שנותן לנו את הכוח זה היכולת לקום... אז בטח שבשני עולמות...
[ליצירה]
הייתי רוצה לבכות בתור תגובה, אבל קשה לי לכאוב יותר...
אבל את יודעת, אמה? גם בשעת דימדומים יש אור, גם כאן יש תקוה, יש לנו כוח, ויש לנו לאן ללכת...
מזכיר לי שיר מקסים שכתבת (והעתקתי ממנו משפט לפנקסי האישי) בו כתוב:
"אנשים קטנים הם בעל כורחם עמוד האש של העם"
כל כך אהבתי את המשפט הזה, עם כל הכאב יש בו מבט קדימה, מבט של שליחות.
זה היה חסר לי קצת בשיר הזה. אבל בעצם, צריך להיות רגעים של כאב כמו שכתבת, כי בלי שכואבים כמו שצריך, גם אי אפשר להגיד שהכל לטובה וכו'. לפני שנביט הלאה צריך לכאוב, צריך להרגיש חלק מהעם, כמו שאת מרגישה בצורה ממש מדהימה, (וגם כתבת מקסים בשיר). אבל גם אז אסור לשכוח שיש עוד תקוה, ועוד כמה רגעים נרגיש אותה...
[ליצירה]
חשבתי לשתוק, שתיקה של הקשבה, הפנמה וחשיבה על הדברים שכתבת,
אבל, חשבתי שדרך מחשב קצת קשה להקשיב לשתיקה...
כתבת יפה, ונגעת בנקודות שאני כל כך מזדהה איתן, תודה...
שנזכה לשתוק בזמנים שהשתיקה יפה להם, ושנדע להקשיב גם ללא מילים...
תגובות