בס"ד
שעת דמדומים,
דמים בדמים,
אחים באחים,
ודמעות...
שעת דמדומים,
כאבים כאבים,
לוויות על גבי לוויות...
שעת דמדומים,
הלילה יורד,
עלטה מוחלטת, כבידה,
שעת דמדומים,
אין השמש נראית,
וגם הוא כבר לא לידה...
הייתי רוצה לבכות בתור תגובה, אבל קשה לי לכאוב יותר...
אבל את יודעת, אמה? גם בשעת דימדומים יש אור, גם כאן יש תקוה, יש לנו כוח, ויש לנו לאן ללכת...
מזכיר לי שיר מקסים שכתבת (והעתקתי ממנו משפט לפנקסי האישי) בו כתוב:
"אנשים קטנים הם בעל כורחם עמוד האש של העם"
כל כך אהבתי את המשפט הזה, עם כל הכאב יש בו מבט קדימה, מבט של שליחות.
זה היה חסר לי קצת בשיר הזה. אבל בעצם, צריך להיות רגעים של כאב כמו שכתבת, כי בלי שכואבים כמו שצריך, גם אי אפשר להגיד שהכל לטובה וכו'. לפני שנביט הלאה צריך לכאוב, צריך להרגיש חלק מהעם, כמו שאת מרגישה בצורה ממש מדהימה, (וגם כתבת מקסים בשיר). אבל גם אז אסור לשכוח שיש עוד תקוה, ועוד כמה רגעים נרגיש אותה...
...ועט ביד,מנסה לעקוב בין שורות,זריעת דיו עקבית,קצב מטורף,
למלא למלא למלא,
איפה שחסר,איפה שלא,
עט,נובע מתוך לבי,ממקום גבוה לא ידוע,מנסה לעקוב אחר תזוזת חיי...
אשמח על תגובותיכם...
[ליצירה]
הייתי רוצה לבכות בתור תגובה, אבל קשה לי לכאוב יותר...
אבל את יודעת, אמה? גם בשעת דימדומים יש אור, גם כאן יש תקוה, יש לנו כוח, ויש לנו לאן ללכת...
מזכיר לי שיר מקסים שכתבת (והעתקתי ממנו משפט לפנקסי האישי) בו כתוב:
"אנשים קטנים הם בעל כורחם עמוד האש של העם"
כל כך אהבתי את המשפט הזה, עם כל הכאב יש בו מבט קדימה, מבט של שליחות.
זה היה חסר לי קצת בשיר הזה. אבל בעצם, צריך להיות רגעים של כאב כמו שכתבת, כי בלי שכואבים כמו שצריך, גם אי אפשר להגיד שהכל לטובה וכו'. לפני שנביט הלאה צריך לכאוב, צריך להרגיש חלק מהעם, כמו שאת מרגישה בצורה ממש מדהימה, (וגם כתבת מקסים בשיר). אבל גם אז אסור לשכוח שיש עוד תקוה, ועוד כמה רגעים נרגיש אותה...
[ליצירה]
קטע ממש חמוד...
אבל עדיין אני חושבת שגם אם לחבר שלידי יש באותם מילים ממש צ'ופר עדיין זה לא סותר את ההשקעה שניתנת לכל אחד מהחניכים/החניכות עצם זה שזה כתוב בכחול בכתב יד לכל אחד ואחד,
מה זה אם לא יחס אישי?!
ומה לגבי הקנאה שיווצרו ע"י צ'ופרים שונים?...
חיים יפים ומאושרים.
[ליצירה]
אם היית רואה אותי כרגע היית רואה גם את הדמעות שמעטרות את לחיי.........
זה מזעזע כ"כ....
ועוד לחשוב שכ"כ הרבה ילדים באינתיפאדה האחרונה עלו למקום הקדוש ההוא...
הי"ד.את כותבת מזעזע וזה טוב כ"כ....
[ליצירה]
אני חייבת לציין שממש אהבתי את התאוריה שלך...
(זה כמו האיש שכל ימיו התפלל חבל"ז שהוא יזכה בלוטו ואז רגע לפני שהוא מת הגיע איזה רב חשוב לבקר אותו ואותו האיש החולה שואל את הרב "כל חיי התפללתי וקיוויתי וייחלתי לזכות בלוטו אז למה לא זכית?!" ואז הרב שאל אותו "נו, וטופס הגרלה מילאת...?.., והאיש החולה רק שתק וענה בשקט שאת זה הוא לא עשה... )
אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות מצידינו לא לשבת ולחכות,ולקוות אלא לפעול!!!
תודה לך שנתת לי עוד משהו לחשוב עליו בלילה....
תגובות