[ליצירה]
רעיון חזק!
הסוגריים קצת הפריעו לי..
אולי כדאי לחשוב על דרך לכתוב את (נוסע בקברו) בלי הסוגריים לשם הזרימה..
(ובדיוק קראתי לא מזמן על ענבל פרלמוטר סולנית המכשופות שמצאה כך את קברה..)
[ליצירה]
כמו שאמר רבי נחמן מברסלב: "אין יאוש בעולם כלל" הקב"ה מביא לנו כל מיני מבחנים בעולם הזה, לעיתים קשים מאוד, במטרה שנלך איתו באש ובמים. ואז לפעמים מתוך היאוש צומחת לה התקוה.
[ליצירה]
מעניין.
אני נוטה לחשוב שכשאתה פצצת מימן באופן טבעי, אז אתה לא צריך להשתולל ולסעור.
השמש לא צריכה להראות לעולם שהיא שמש, היא פשוט מה שהיא, ואין חשש שמישהו יפספס אותה.
הירח, לעומת זאת, בגלל שהוא רק חיקוי חיוור, צריך לעשות דאווינים.
*הערה קטנונית: צ"ל "תעז" ולא "תעיז"
כתיבה טובה. אני מתלבטת אם המבנה מוסיף לשיר, או שהוא סתם גימיק - מציעה לך לחשוב על זה.
[ליצירה]
אבל עם כל זה שהשמש היא פצצת מימן, השגרתיות בה קצת גורמת לקסם להתפוגג. לא ביקשתי מהשמש להיות ירח (למרות שכשאני חושב על זה עכשיו זה קצת מה שאומרת הכותרת) אלא רציתי שתלמד ממנו קצת, תקח ממנו משהו. הירח כבר למד ממנה ולקח את האור. המצב הזה של השמש הוא כ"כ לא אנושי ואולי צריך לומר שהוא עליון. לכן בהמון מקומות מופיעה השמש כמשל לשכל (הקבוע, החד, הקר, המפוקס...) והירח כמשל לנפש (המתרוצצת, משתלמת, מתחסרת, נעלמת...) והרצון שלי זה לגרום למהויות של שניהם להתקרב.
ושתי ההערות במקום. אני אתקן את הטעות. וגם אני שאלתי את עצמי בקשר למבנה, אני צריך לחשוב על זה.
תודה רבה לך!
[ליצירה]
מפרפר
השיר צריך להשאר פה רק בזכות התגובות כאן. מן השתלשלות אנושית מדהימה שבשיאה תגובותיהן של הפרפור ושל כנרת. אנשים, אל תנסו לעשות פה סדר בבלאגן - הוא מקסים כמו שהוא.
(ומי שימצא לנכון לתקן אותי באופן לשוני תבוא עליו הברכה! (; )
ופפור תודה גם כן על הקטע המעניין שכתבת.
[ליצירה]
אהבתי
אהבתי את השיר הסגנון ואת הרעיון. ממש יפה! (למרות שהיו כמה משפטים שמוצפים ביאוש בתוכו. אבל חבל לי עליך, לא על השיר כי לו זה הוסיף עניין ולך זה לא ממש מוסיף...) ואני ממש לא רואה את זה כהרצאה! מברוק אחי
[ליצירה]
אני מצד אחד מקנא בתמימותו של האיש הזה, ומצד שני אני לא יכול לסבול אותו. בא לי לקחת סיכה ענקית ולפוצץ לו את הבועה, אבל מצד שני גם יש לי מן סוג של חלום לחיות בתוך בועה כזו בעצמי. בעצם לא. לא יודע. בלאגן.
בכל אופן, אם אתה לא רוצה שאנשים יחוו, יתרגשו ויחושו את הכתיבה שלך אז למה אתה כותב סיפור?
תפרסם תזה על - "דוסים בגיל שלושים וסוגיות בטהרת המשפחה".
ולא עשית זאת.
[ליצירה]
ליאורה התאווה בעוצמתה, כפי שהיא מוצגת בקטע, יכולה לצוץ אצל כל אדם בחולשה שונה. ויש קלפטומנים (אנשים עם אובססיה לגניבה) שמן הסתם יחתמו על הקטע הזה.
כל האיזכורים של הנחש בילבלו גם אותי, אבל זהו לא החטא שלי או שלך, וכן גם לא הנחש שלי או שלך. ומה שהבנתי מתגובתו זה שהוא ניסה ליצור את התובנה הזו בדיוק - "המטרה של הסיומת היתה לגרום לקורא לחשוב, ולהבהיר שכל הסיפור היה על חטא שהוא לא דמיין בדעתו."
ואילה - הוא כתב שכל מי שקרא את הקטע מזהה פה חטא "שונה מקצה לקצה". אז לא הבנתי את תגובתך.
חזקי, חזרתי לקטע כי רציתי להבין אותו קצת יותר טוב, אני לא בטוח לגמרי שלזה התכוונת אבל הקטע המחיש לי נקודה מעניינת. תודה!