אחכה לגאולה והדרור
המבריחים את השחור
ללא יראה ומגור
אחכה יום אחד
ואף עדי עד
אחכה עד תכהינה עיני
עד ייבשו דמעותיי
עד ילבין שערי
לא אירא ולא אפחד
כי בלב בוטח ומעודד
אשען על צורי עדי עד.
15-1-01
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
איזה יופי!
גינת בית האם והעץ ששתלת וזיכרונו כחוט השני העובר בשירך:
יש כאן כמה מבטים:
מבט של ילד בתוך מבט של מבוגר, מבט קמאי מול מבט של בדיעבד.הזיכרון והמעבר ממנו אל עולם ההווה.
העץ מנקודת מבט של ילדה ומנקודת מבט של בוגרת.
המעשה האומנותי של אז (צריבה בעץ) מול המעשה האומנותי של עכשיו.
שתי היצירות תצאנה כמובן שונות בשל נקודת הגיל, הזמן והמקום, אם כי המקום נשאר על עומדו...
מצויין
[ליצירה]
הניתוח שלי הפעם יתמקד בשיר מעניין זה
את- השיר נפתח בך ומסתיים ב- אני. ממך אלי הדרך היא ארוכה ועוברת בים של אי ודאות בו ישנן מראות
ומראה יכולה לשקר- פעם הדמות שלה ופעם הדמות שלך. יש כאן מערבולת זהות ואי אפשר לדעת מי הוא האמיתי ומי הוא השקרי וזה אינסופי, פשוט אינסופי. ובסוף כל ים האי ודאות יש אי אחד של משען ויציבות. -הדובר.
והאי הוא שקט בים של מהומה והוא מרתק כי אינו משעמם לרגע. כי זהו הדובר.
תגובות