דלי אני, יוצא
את עצמי אל חדר מרחב
בתנועת אשה
שוטפת רצפה פוזמת שיר
אני חומר נוזלי במעגלי אינסלטצית מרפסת
מקיא לבי לבי, עיניי לרחוב
כמו חולה, סדין, קירות.
[ליצירה]
זה קטע טוב שנותן תחושת אמינות. ורצון להמשיך ולקרוא עד שהוא כבר יגיד את הוידוי שלו. ואיזה יופי זה שהוא לא ושהוא סומך שנבין לבד.
אני לא בטוח שחייבים לשים את הדברים בגרונו של ילד קטן. מישהו טיפה יותר מבוגר היה עושה טוב לקטע.
והיה שם גם איזה קטע עם המנהל וההתנהלות סביב שקצת קצת סטה מהאינטיסיביות שמאפיינת את כל הוידוי.
כל כך נכון להיפגש אקראית עם זה עכשיו ערב ראש השנה. נראה לי שאלך להתוודות ליד איזה עץ (אולי ביער? הוי אבא)
[ליצירה]
מישי הפנתה אותי לשיר הבא של לאה גולדברג.
מחר אנחנו נצא אל חוף נחל ירֹק
במימיו אבדה החמה טבעת זהב.
אנחנו נשוט בסירה בנחל ירֹק,
עמֹק, עמֹק במימיו
טבעת זהב.
המכמרת תרד למצולה,
תעלה הטבעת ברשת.
תענדנה על אצבעי:
הרי את מקֻדשת!
רשת הדייגים ורשת האינטרנט, כולם כלים לדרישה, הרי את מקודשת...
[ליצירה]
אחרי שקראתי שוב, הכל, ברצף יש בי את הכח לומר את מה שלא יכלתי אז. - ברור שהביצוע של רעש יותר יפה. וכמה חבל שדוידי לא מלמל אלפי פעמים - וכל יום שעובר אני אוהב אותך יותר.
[ליצירה]
[ליצירה]
נחמד מאוד
אבל יש הרגשה שלקחת שתי טקסטים (שכמובן קשורים רעיונית) וטווית אותם יחד
אבל זה לא חייב להיות ככה.
[ליצירה]
ענק. מעבר לרעיון הכללי שאומר ואומר. - הביטויים הקטנים האלה (הנגיעה הרדיואקטיבית של הגעגועים המוחלטים? קורן מאושר ביחס של 1:20 על כל דקת סלולארי??). כיף.
[ליצירה]
איה-קטנונית תודה על תשומת הלב לכל הריקים בשיר. כנראה שלא קראתי מספיק פעמים את השיר בניסוחו הנוכחי. תיקנתי איכשהו. (האמת שחסרה לי שם מילה)
[ליצירה]
תגובות