דלי אני, יוצא
את עצמי אל חדר מרחב
בתנועת אשה
שוטפת רצפה פוזמת שיר
אני חומר נוזלי במעגלי אינסלטצית מרפסת
מקיא לבי לבי, עיניי לרחוב
כמו חולה, סדין, קירות.
[ליצירה]
זה יפה איך שמאיזור הדמדומים שממנו את באה, יש מקום להכספת השמים ויש גם נתינת אפשרות לָשָבַּת להציף רגש ישן עד כדי אפשרות לבוא ימים חדשים.
(אגב, ברור שברי עדיף)
[ליצירה]
מישי הפנתה אותי לשיר הבא של לאה גולדברג.
מחר אנחנו נצא אל חוף נחל ירֹק
במימיו אבדה החמה טבעת זהב.
אנחנו נשוט בסירה בנחל ירֹק,
עמֹק, עמֹק במימיו
טבעת זהב.
המכמרת תרד למצולה,
תעלה הטבעת ברשת.
תענדנה על אצבעי:
הרי את מקֻדשת!
רשת הדייגים ורשת האינטרנט, כולם כלים לדרישה, הרי את מקודשת...
[ליצירה]
אחחח חזרנו לאווירה ההזויה.
נדמה לי שפעם כבר כתבת ככה הזוי. יפה לך. ממש נהדר כיף כיף לקרוא.
יש גם את המעבר לשפה אחרת (עליונים ותחתונים) (דבר התורם להזיה) לכמה משפטים במהלך הסיפור. (בדיוק במקום הנכון)
*
תגובות