פתחי התריס עלמה נחמדת
פתחי החלון לזרימת הרוח
בכדי שאכנס חרש
ועמי מנגינת הגיטרה,
אז נשב ונשוח יחד
לאור נרו של ערבית
הדולק לו חרש
על שולחנך הקט,
עץ האקליפטוס בחצר
יקוד לכבודך קידה חורגת
מפאת הרוח הנושבת
מחוף הים הגלי
לכיוונך.
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
הו - מיקה מוני ופון דה לה מורטה!
אהבתי את הפארודיות שלה על היצירות שלי. היא שפכה אותי מצחוק!
בשיר הזה אני מתכוון לגרום לדב הירושלמי לצאת ממאורתו ולצאת החוצה ואז אשליך עליו את רשת הסאטירה ובתקווה שיענה לי בהומור הלא מודע שיש לו.
[ליצירה]
אלישע בלישם - אתה בהחלט צודק! המערכת פותחת את הברז אחת לשלשה ימים ואז אין יכולת לעכל את היצירות. זה בהחלט נכון.
לפי דעתי צריך להאציל סמכות לעוד אדם בכדי שלא רק מנחם יפתח את השיבר של היצירות
מסר כפול - לי אישית אין בעיה, אני מקבל תגובות על יצירותיי. הרי אחרי הכל אני כאן חמש שנים ויותר. הצרה היא ביצירות האחרות. יש יצירות מדהימות שלא זוכות לתגובה ואז אין שיח יוצרים ואז קורה שהיוצר שפפירסם כאן ומצפה לפידבק ירגיש כאילו הוא מדבר אל הקיר ויעזוב לאתר אחר.
ולרדף השיג- צפה הפתעה!
[ליצירה]
----
אכן
לעתים לחשוף את הפנימיות הכואבת שמבפנים זה לא פשוט כלל וכלל, והדימוי שבא לידי ביטוי הוא חשיפת הגוף.
כמו כן ישנם שירים שהם בעצם חשיפה של פנימיות האדם לעיני כל, ולא כל אחד בשל לעשות זאת.
[ליצירה]
רדף השיג- הפתעה
ואולי -לא היו הדברים מעולם!
והעכבר ישב במאורתו -נכלם!
כי לא השיג גבינה על המדף
והחתול אחריו -רדף!
ואולי אני- אותו אחד!
שמואל ירושלמי -המיוחד?
אולי זה כמו שני קוני למל
שאחד תפילה ממלמל
והשני את פחימה מהלל?
ואולי זה אני -שני פרצופים
האחד ראשו בשרעפים
והשני עושה פרצופים?
האחד אביב והשני סתיו
אחד סימני קריאה ממחסן גנב
ושילב אותם בעל פה ובכתב
והשני לכתוב שירה- אהב
והכל שקר או כזב?
ועד שלא יקום האחד העולמי
ויגיד : אני שמואל ירושלמי
אעז לומר שזה אני! התם
הזאב בעור הכבשה
או - הגופיה שבתוך הכביסה
אולי
כבר חמש שנים על כולם אני עובד
את טלי פחימה מעודד
ובלילה אביב וסתיו הרומנטיקן המצודד?
אני דר' ג'קיל ומיסטר הייד
אחד דרוויש והשני לא נחמד!
אז אפצח בזמר ורון
זה הזמן לצאת מן הארון!
תגובות