הִשְׁתָּמַּשְׁתִּי בְּךָ מַר הֵסֵה. בְּמִסְפָּר אוֹתִיּוֹת שֶׁיָּצְאוּ מֶעֵטְךָ וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֶת שְׂפָתְךָ עַל בּוּרְיָה בִּכְדֵי לִנְבֹּר בָּהּ לִבְחֹר מִלָּה נְכוֹנָה אַךְ בִּשְׂפָתִי שֶׁלִּי חָבוּר, כְּוְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד, בּוּז גָדוֹל לְמִלָּה זוֹ וּמִשְּׂפָתָהּ הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הַמִּלָּה נִתְלִים רִשְׁמֵי הַבּוּשָׁה וּנְטִיפֵי הָרַעַד וְהֵד זְלִיגַת הַדְּמָעוֹת עוֹלֶה מֵאָזְנָהּ. וְלֹא, אֵינִי מִתְכַּוֵּן, מָר הֵסֵה, לְאוֹתָם יָמִים בָּהֵם דָחַקְתִּי סְפָרֵיךָ בֵּין הֶחָלָל הַפְּנִימִי לַדֶּלֶת לְהַווֹת חוֹצֵץ מִּשֵדִים וְרוּחוֹת. וְכֵן, אֵינִי יוֹדֵעַ הָיוֹם הַזֶּה מַעֲשֶׂיהָ שֶׁל אוֹתָה אֲהוּבָה.