[ליצירה]
כשאתה כותב משל
יש משמעות גם למשל וגם לנמשל. שיר השירים למשל.
וכשאתה מדמה את הכתיבה לתהליך מיני, אתה בעצם מביע תעוזה וכותב דברים שעלולים לקחת את היצר למקומו לא נכונים ואל טובים.
אין מטרה לתעוזה ההזו.
מסכים עם ממזי.
[ליצירה]
---
אתם לא מבינים אותי.
לא יכולתי לתת לזה להמשיך להיות חלק ממני, לא הרגשתי שלם. אהבתי את הכתיבה בזה כל-כך, זה לקח כוחות נפשיים רבים ממני - כוחות נפש רבים השקעתי במשהו שסותר את השקפת העולם שלי, השקפת העולם הנכונה, בתסריט, שלמרות שעבדתי עליו הרבה ולא התפשרתי על רמתו, ברמתו הערכית היה חסר-דת.
אז מחקתי, ניתקתי את עצמי מזה. ויש מדי-פעם בפנים הרהורי געגוע, לכתיבה, למחשבות בלילה על לאן מפלסים את הדמויות ובאיזה קצב העלילה תתקדם, ואיך ייגמר הפרק,
אבל אני שלם יותר, יותר אמיתי עם עצמי, יותר לא מתפשר
מבינים?
[ליצירה]
ובדיוק עכשיו
אני מנהל דיון על טיבה של אומנות, והאם יש מקום לשירים עצובים.
מרגע לרגע, מקווה שכתבת את הקטע בחיוך מסויים, ולא ברצינות.
אין שום סיבה שבעולם לתת פומביות לעצב חסר תקווה, כשמטרת האומנות היא הוספת אור וטוב.
תגובות