איך אפשר לו לים
הגדול, הנרחב
לצמצם עצמו לנתיב
מסומן,קבוע מראש.
מרצונו שוצף הוא
במירוצו לאותו העמק,
בוחר הוא. להסחף
למקום אותו סללו עבורו
אבותיו.
לוואי וידעתי לצמצם עצמי, להכנע לזרם, להקשיב לעבר.
לוואי והיתה בי אותה חכמה שבטבע.
ב"ה
דווקא הזרימה תמיד זורמת למטה? אולי לא טוב להגרר אחרי כח המשיכה? דווקא הפריצ גבולות שיש בך היא סוג של שליטה עצמית, של יכולת להתרומם מעל המשיכה כלפי מטה, להמריא מדי פעם.
[ליצירה]
ואולי
ב"ה
דווקא הזרימה תמיד זורמת למטה? אולי לא טוב להגרר אחרי כח המשיכה? דווקא הפריצ גבולות שיש בך היא סוג של שליטה עצמית, של יכולת להתרומם מעל המשיכה כלפי מטה, להמריא מדי פעם.
[ליצירה]
יאיר.. אני מתאפקת שלא להתחיל ויכוח חדש בינינו.. רק דבר אחד: "קלגסים במדים שחורים ששולחים יד באחיהם"- כאשר אתה קורא לאחיך, יהודי לכל דבר, בשם "קלגס" (ולא אחזור על כינויים גרועים יותר) אתה מוכיח שאתה לא באמת אח לו. אחים אמיתיים דבקים זה בזה גם בזמנים קשים, גם אם הלכו בדרכים שונות. זו הדרך היחידה לעם שלנו, תמיד היתה, לעמוד מול אויבים.ביחד!
[ליצירה]
דקות מעטות לפני השקיעה (זריחה ושקיעה יוצרות אפקט דומה בתמונות).
הכינרת הייתה ,עבור רחל, מקום קסום ושקט.אך בו זמנית, שם החלה לגסוס (חבל התלייה שבצילום..). את הדיכוטומיה הזו ניסיתי להעביר.
[ליצירה]
צילמתי אותה בת"א, אהובתי. מעניין שהמכונית הפריעה לכם, כי חיכיתי לפחות רבע שעה עד שעברה מכונית לבנה דווקא (צבע כהה היה הורס את הניגודיות שרציתי) ובדיוק בזוית כדי שתהיה בצד הימני של התמונה, לקומפוזיציה נעימה יותר.
בפעם הבאה לא אשקיע כ"כ :-)
[ליצירה]
לכמה שניות התרשמתי באמת. אשכנזי ייצוגי המעז להפנות עורף להתנשאות המיותרת והבלתי מוצדקת בעליל של כל אותם "אליטות לכאורה".
חשבתי שבאת לדבר בשמם של אהבת אחים, קבלת השונה ממני ואולי החשוב ביותר- הכרה בעובדה שאת כולנו ברא אלוקים. לכולנו, על מנהגינו וקולולינו, חלק שווה בקידום העולם והגאולה.
ואז בא התיקון.
ושוב התברר שבכל מקום בו עלינו להשפיל מבט, להכות על חטא ולנסות לתקן- אנחנו בוחרים להאשים את האחר.
צודק, זה באמת יותר קל.
[ליצירה]
הרעיון נפלא,תפסת רגע של ממש! (ויש לה קוקיות..מה שמוסיף לתחושת ה"ילדה-של-אבא"), אבל..מניחה ששמת לב-לא מספיק חד. אולי בגלל שמיהרת לצלם לפני שייעלמו.. בכולופן,אהבתי מאוד.
תגובות