שכם
יצחק בן מרדכי
-
בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] רדוד מדי חוץ מזה שהנושא ריחק אותי מאוד, השיר (?) עצמו חסר תוכן של ממש. לחשוב על נישואין אחרי מבט אחד? רדוד מאוד, הייתי אומר. אהבה ממבט ראשון. נכון. או שמא- תאוה? לא יודע עד כמה זה מטריד אותך, אבל הציווי "ולא תתורו" די חד משמעי, להבנתי. מצטער. אתה מדבר על רגשות שהרגשת, ואני רומס אותם לאחר יד. סליחה. ובכל זאת, אני כותב את כל זה רק בגלל שהנושא חשוב לי ואני רוצה הגינות. נעזוב את ההרגשות בצד. נתמקד בנושא עצמו. האם התורה בעד מתן חופשיות ספונטאנית לחושים, או אולי יש עוד "פילטרים" מלבדם? או שעלינו פשוט לזרום עם עצמנו באופן אינטואיטיבי? אני חושב שאין מקום למחשבות כאלה לעלות, לפחות לא על נייר, וודאי לא להתפרסם. זו דעתי, ושוב סליחה על החריפות. רק טוב שיהיה לך, בהצלחה, יצחק. [ליצירה]
- [ליצירה] "..מיליוני – אזרחים מזי – רעב..." מאיפה כל זה הגיע? "זעקי" ולא "זיעקי", "מִסְפְרי" ולא "מִסְפַרי". שני דברים שהפריעו לי. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אוי, מיזרוחניקים... זו החברה, יקירי, שהורסת את התמימות. וחבל. שיחזרו כולנו בתשובה, עוד השנה בירושלים הבנויה! [ליצירה]
- [ליצירה] כמו שאני הבנתי- "גושים" מסמל את הפראיות והגסות של החימר, שמכסה על העדינות והרוחניות של הכותבת (חימר- חומר, מול רוח). לעמוד בצד, מראה על עמידה פסיבית, נטולת חיים. ו"לא לנשום יותר ממני" רומז על שמירה על מינימום חיות וכן על מסלול קבוע, בלי עליות וירידות, שגרה של קיפאון. בסוף אנחנו מגלים שעם כל העטיפות והכיסוי העב, למרות שמגיעים לידי ביטוי רק הדים, זה גילוי של הפנים. למה זה יכאב? באמת שאני לא יודע. אבל אולי בגלל שהשתרשה החשיבה שאין לפנימיות עמידה עצמאית בעולם הזה. וחבל. תודה לך, שהשרת אלינו כמה יצירות מבין החימר. [ליצירה]
- [ליצירה] נכון, נכון! עליתם על זה, הסיפור נכתב בהשראת הסאטירה של קישון. למעשה, עופים פלא' נתן את הרעיון, כשכתב תגובת זעם על כך שהסוף איננו. (ואני היצחק, כן?) ומי שלא קרא את הסאטירה ההיא מוכרח להשלים חור זה במהירות. שמח שנהניתם (בהנחה שזה מה שכל התגובות מביעות) שאו ברכה, יצחק... [ליצירה]
- [ליצירה] לכבוד הוא לי להגיב ראשון על יצירה כל כך מוצלחת... ממש ממש מוצלח. נהנתי מאות. מי יודע, אולי עוד יגיע אי פעם הקטע של "עתה עתה בני חורין בני חורין..." [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן.. השיר מכוון כלפי משהו מסוים? כלומר, קם לו איש אחד בבוקר, מכין נס קפה, שומע מוסיקה קלה ומחליט ש- "לא עוד, הגיע הזמן להפסיק עם פצצות האטום האלה!" -כאילו, מה.. לא שאני נגד שירי מחאה, אבל אולי כדאי להסביר מה ההקשר. המשפט האחרון היה חביב. שני משמעויות לגרעין- צמיחה או חורבן. טוב, שוין. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב מקבל על עצמי. אתה טוען, בעקבות אותו מוחרם, כי א-לוהים הוא הטבע, והטבע הוא א-לוהים? אם כן, אשאל אותך, האם אינך מאמין במה שהוא מעבר לטבע, או, לפי המשל שנתת, מי שבבית יכול לדעת שיש גם מראה חיצוני לבית? האם הטבע הוא חזות הכל? האין בכך צמצום נוראי ומעיק? אשמח לדעת מה עובר לך בראש ולמה בדיוק הוא עושה את זה. נא תגובתך... יצחק [ליצירה]
- [ליצירה] חזק וטוב... פשוט משובח. אני מכיר את השיר הזה (משלומי), אבל הייתי מוכרח לקרוא שוב. יש גם דברים חדשים? [ליצירה]
- [ליצירה] או קי.. זה לא אמור להיות "עת", יבשה הדמעה? בכולופן לא ממש הבנתי את הסיטואציה. [ליצירה]
תגובות