[ליצירה]
שורו הביטו וראו
שונא היהודים היהודי הרים את ראשו.
א. יש קדושה בקרקע: אחרת מתפרק כל הבניין של השמיטה.
ב. אני יודע שתצדיק את המחבל. מובן מאליו.
ג. "א-ל נקמות ה', א-ל נקמות הופיע, הינשא שופט הארץ" איזה יום מתאים בחרת לך.
[ליצירה]
רדף השיג
הכאב הוא אותו הכאב.
הגירוש הוא אותו הגירוש.
והדמעות...
הדמעות מפלסות להן נתיב שונה, אך בוער לא פחות.
כל מי שעצר באדום - כבר אמר עליו המלך-משורר הג'ינג'י - "גם מצרים נתנו יד..."
[ליצירה]
שומר פיו ולשונו
תקרא, ותפנים, חלאה שכמוך:
קל לקרוא לאנשים נאצים. להוכיח זו מטלה הרבה יותר קשה, וכמו כל האוטו-פובים היהודים האחרים, אתה תתחמק. אתה מזהה, מתוך ראיה מעוותת המודע של המציאות, את אלו המתריעים מפני הסכנה האורבת לעם היהודי עם אלו הקמים עליו להכחידו. אני בטוח לגמרי שהיטלר היה עושה מאמצים על-אנושיים (או תת-אנושיים במקרה האמור) לחסל אותי. ברור לגמרי. איך זה בדיוק הופך אותי לשותף לפשע? כי אני מסרב לשתף פעולה?
מבחינה הגיונית, אתה עצמך מחבר בין מצבנו כעת לשואה. השואה איננה הגדרה כרונולוגית, ובוודאי שלא כמותית. ההגדרה היחידה שיכולה להקיף את ממדיה של השואה היא הגדרה איכותית: הרג יהודים אך ורק בשל היותם יהודים – בעוד העולם שותק. אה, אם כך, תשאל, מה ההבדל בין השואה ל'אינתיפאדה'? התשובה היא שאין הבדל. אמור להיות הבדל, ולו רק בשל העובדה שיש לנו צבא, מדינה. אך כל עוד אנו יושבים ומחרישים בעת הזאת, כל אנו שותקים את היטבחם של אחינו, את הירצחם של יתומים ואלמנות, את הדם הנשפך סביבות ירושלים באין קובר – אין אנו נקיים. וכאשר אנו קמים, ובמו ידינו שוברים את עמידתנו – את עמדתנו האיתנה ביותר!!! – מול האויב, אינני יודע איך אפשר לפסול את ההשוואה בין התנהלותנו כעת כעם, כאומה, להתנהלות היודנראט.
אמר לי אחד: "תמיד שאלתי את אבי כיצד יכלו הם ללכת בשואה בשקט, כצאן לטבח. בשבוע שעבר אמר לי אבי: "מה אתה שואל אותי? תראה איך אתם הולכים!".".
לעניין תגובתך הנלוזה: אני לא ממש מבין איך אתה כורך את עדן נתן-זאדה עם רוצחי יהודים. תסביר לי? אני בטוח שיש משהו שפספסתי. מעבר לזה, ההשמצות שלך כל כך מגוחכות שאין הן פוגעות בי אישית. מה שפוגע בי זה שאחד כמוך נראה בעיני מתבונן מן החוץ כקשור אליי. גועל נפש.
[ליצירה]
אז ככה:
אם תפתח בתהילים נ"ט (בפסוקים ז' ו-ט"ו), תמצא את המקור למילים. המלך-המשורר הג'ינג'י מדבר על התקופה האחרונה ממש בגלות (הלילה, הערב), לפנות הבוקר - הוא שחר היום החדש, היום שכולו שבת, הגאולה. (הדימוי הזה מופיע גם במזמור צ"ב - "בלילות" יש לנו רק "אמונתך"; "בבקר", מנגד, נספר "חסדך" - שבו האמנו).
תגובות