הוא זרע בדמעה, ונשאר שם בוכה
בשדה הנטוש נלחם בארבה.
הוא עיבד את השדה כל ימי חייו
את פרות התבואה הם קצרו בכליו.
היא הייתה לו חלקת אלוהים קטנטנה
שדה לא חרוש בסוף התפילה
כל ימיו לה הקדיש ביזע ועמל
ללא רחמים הם כרתו במגל
הנך שם אהובה, ואני בגולה
בשדה הנטוש עורג ברינה
מי ישכים לבוקרך אחרי ליל נדודים
זה אני המצפה לראותך בימים
הו ארצי חמדתי, שאי נא פנייך
בשדה לא חרוש תחדשי נעורייך
אני זה הוא בנך שנשכח בניכר
ודמותך במוחי זיכרון לא מוכר
תגובות