נער. צעיר וחי, רענן ומלא מרץ. זאב יטרוף. יחלק שלל. לבו מלא עד פיצוץ.
ואני - כורע, רובץ כארי. מי יקימני... אז איך, איך אעלה אל אבי, והנער שבי איננו איתי? איך אעלה אליו מן הבור הזה אם עוד לא הספקתי להיות נער, וכבר תשו כל כוחותי ולבי התייבש?
יפה.. אבל אם אינני טועה, מישי, את הרעיון הזה אמר איזה רב... נדמה לי הרבי מפשיסחא... אבל אני לא בטוחה.
ייתכן מאוד, כמובן, שחשבת על זה לגמרי בעצמך וכיוונת לדעת גדולים ((:.
והנה עוד יצירתנכית יפה!
שימוש יפה מאוד במינוחים!!
רק אני צריך לקרוא את זה עודפעם ככה בעיון כדי להבין מה המסר והכוונה... [לא אמרתי כבר שאי אפשר להבין כשכותבים קצר?? :-))]
יפה, מישי, אהבתי את הרעיון, ובמיוחד את השימוש במונחים בשביל ההמחשה :-)
לא הייתי מתפלא אם הייתי שומע את זה בתור איזה פירוש חסידי, וכמובן שזה מצויין גם בתור מה שזה! ממש יפה!
[ליצירה]
...
יפה.. אבל אם אינני טועה, מישי, את הרעיון הזה אמר איזה רב... נדמה לי הרבי מפשיסחא... אבל אני לא בטוחה.
ייתכן מאוד, כמובן, שחשבת על זה לגמרי בעצמך וכיוונת לדעת גדולים ((:.
[ליצירה]
רק פצחתי את הפה
והנה עוד יצירתנכית יפה!
שימוש יפה מאוד במינוחים!!
רק אני צריך לקרוא את זה עודפעם ככה בעיון כדי להבין מה המסר והכוונה... [לא אמרתי כבר שאי אפשר להבין כשכותבים קצר?? :-))]
[ליצירה]
וואו, מוצלח!
יפה, מישי, אהבתי את הרעיון, ובמיוחד את השימוש במונחים בשביל ההמחשה :-)
לא הייתי מתפלא אם הייתי שומע את זה בתור איזה פירוש חסידי, וכמובן שזה מצויין גם בתור מה שזה! ממש יפה!
[ליצירה]
וואוו. כמה מהמם.
מהמם = גורם לאנשים להיות המומים. שלא תבינו לא נכון.
אבל זה גם נורא יפה כזה. מעבר לכל החושך שאתה מנסה להראות נרקם לו משהו מופלא:
תינוק מתבוסס בדמיו = מי שזה עתה נולד, וטרם נרחץ.
"מלאך המוות בראשו עם מטהו מכה" - המדרש אומר שכשנולד תינוק, איזה מלאך מכה אותו, כאפה בפה וכאפה ברגל, או בסנטר. בקיצור, מכה אותו.
ערפל כחומה סוכך על האור - כן, לאשה שיולדת קשה מאוד בזמן הלידה, אפילו אומרים שאשה יולדת מקריבה קרבן כי יתכן שהיא נשבעה איזה משו לא טוב כשהיא היתה באמצע הלידה. אבל הערפל סוכך על האור, ז"א שיש אור! זאת לידה של חיים חדשים!
אנשים במדים מנסים לעזור - אלה כמובן הרופאים והאחיות.
איש במדים לקח בבשורה את לבה - הרופא, הלבוש במדי לבן מלאכיים כאלה, מבשר לה את הבשורה: "זאת בת". ולבה קופץ לשמים מרוב אושר.
והמלה "אבא", שחוזרת על עצמה בסוף היצירה - היא כמובן המילה הראשונה שלומד התינוק הטרי להגות.
מתוארת פה, כמו שאתם רואים, סצינה של לידה ושל חיים. זה קשה, כמובן, אך בסופו של דבר זה טוב. כנראה שהעם שלנו נמצא במן תהליך שכזה. והבעיה היחידה היא:
"איש קטוע יד מנסה לזעוק לעזרה" - לפעמים אין לנו יד, אנחנו יותר מדי חושבים ופחות מדי עושים, ואז באמת קשה לצאת מתוך האפלה.
[ליצירה]
כן,
גמני לא הבנתי מה בדיוק עובר על ההבל.
הדמות הוא זכר שלובש בגד ים, שבא בצורת מכנסיים קצרות ורחבות, להגדרתך.
אני זוכרת לפני זמן כלשהו, די קרוב להצטרפותו של מגן, שהוא מרסם פה את התמונה הזאת. אני עדה! היה פה דיון על התפישה שמביע הצילום, לגבי גדולת האדם וכו'. היו תגובות רבות. ואם זכרוני אינו מטעני בפרסום הקודם מגן כבר אמר שהוא צילם. אם אני לא טועה.
[ליצירה]
וואוו, גאוני!
איך עוד לא שמו לב ליצירה הזאת?
ממש ממש אהבתי את הרעיון. חזק, גאוני, מרענן.
מזכיר לי פעם שלוזוכרת מי לימד אותי שמלבד המצווה של לנוח בשבת, יש את המצווה של לעשות מלאכה ששה ימים.. משום מה אנחנו נוטים להדגיש את היוצא מן הכלל ולא רואים שגם שאר הדברים מצווים עלינו..
[ליצירה]
מה?
להקפיץ את הסיפור החמוד הזה? איזה סיפור חמוד?! כמעט חטפתי התקף לב מחדש בכל שורה. נראה לי שנלחצתי כמו אמא של המספר בערך.
איזה יופי זה, הלוואי שגם אני הייתי יכולה לא להתקבל על הדעת.
[ליצירה]
ואני...
ב"ה
אני הייתי קוראת ליצירה קוטג' תנובה, ובגוף היצירה כותבת - חמישה אחוזי שומן בלבד.
ובאופן קצת יותר רציני - סוערה, אולי ב"פשטות" הכוונה לססגוניות של הצבעים, כלומר, אין פה צבעים אפרוריים כאלה כמו עולמם של המבוגרים. זה ציור שמזכיר פשטות של ילדות כזאת, מן הסתכלות נאיבית ונחמדת על העולם. את המורכבות ביצירה אני דווקא רואה לא בצבעים אלא בקווים. למשל, הנזילה בצהוב בהיר קצת מפרה את ההרגשה של הפשטות, ובכלל, משהו בטשטוש שמסביב הקווים עושה הרגשה של רטיבות כזאת, אולי אפילו דמעה. משהו שמפר את השלווה שבתמונה.
תגובות