חכם אבל שכחת דבר אחד...
שאנחנו בהתחלה צומחים פורחים ועולים ורק אחר כך נובלים ונופלים...
אז בהתחלה אנו חיים מהם ואותם ורק אחר כך בא המוות אחרי שכבר אין טעם להילחם במחלה כי כבר עשינו את כל מה שיכולנו לתת לעולם והיינו צריכים לתת. וזו השליחות שלנו...
בהצלחה.
חיים יפים.
בת מלך... :)
[ליצירה]
תגובה
פסימי מידי, קודר לטעמי.
המרפא ישנו,
עבודה ה'.
השאלה היא האם תוכל להגיע אליו ולזכות לחיות בו...
שהרי התורה היא תורת חיים.
[ליצירה]
[ליצירה]
חכם אבל שכחת דבר אחד...
שאנחנו בהתחלה צומחים פורחים ועולים ורק אחר כך נובלים ונופלים...
אז בהתחלה אנו חיים מהם ואותם ורק אחר כך בא המוות אחרי שכבר אין טעם להילחם במחלה כי כבר עשינו את כל מה שיכולנו לתת לעולם והיינו צריכים לתת. וזו השליחות שלנו...
בהצלחה.
חיים יפים.
בת מלך... :)
[ליצירה]
אוי ואבוי, ואפילו עוד אוי אחד
פתאום קראתי שוב, ובין לבין שצחקתי, מצאתי התייחסות לעוזי חיטמן ז"ל. אין לך בטעות קשרים מיוחדים עם מחלקת "הבאים בתור" למעלה, נכון?
[ליצירה]
רגע רגע רגע!!!
גיליתי שיצאתי פה רעעעע מאוד... נכנסתי לפה לראות את היצירה שוב וקראתי את כל התגובות. אז ככה:
א. מעולם לא נתכוונתי להאשים את גוגוק בפלגיאט. בסה"כ נתכוונתי להגיד שכבר עשו את זה.
ב. נסתבר לי, מתוך תכתובתי עם גוגוק עצמו, שזו התמונה המקורית כפי שהפיעה על הספר 'עיגולים של שמחה', וכי הזכויות שלו.
אני מקווה,שהבהרתי את עצמי דיי כעת...
[ליצירה]
ושוב
יופי!
ובנוגע לשם, גיל, עזובת'ך משטויות. באמריקנית (חבר שלי, שמשתדל להיות בלשן, גילה את אזני שזו שפה אחרת מאשר אנגלית) כבר משתמשים מזמן בתורה הזו של המילה לתיאור "מוציאים לפועל" כשכל כוונתם למחסלים.
[ליצירה]
שי
ייתכן בהחלט שרבים מחו דמעה, ולבם נשבר. היוצר לא התכוון לסתור עובדה זו - עיין היטב. הנקודה היא שאנשי היישוב נצרים הוגלו מעל אדמתם, ביתם נהפך לזרים ונחלתם לנכרים.
הדמעות הן מה? פרס תנחומים?
תגובות