שמש עלתה מעל עצי הדקלים שבאופק
הבטנו בה ודמיינו חופים רחוקים
אנחנו תמיד חוזרים אליהם
שוכחים כמה אנחנו רחוקים
אני מניח יד על הכתף שלך
את מביטה בי
זו תחושה שאי אפשר לנצח יותר
האוטובוס חולף
מול בתי קרטון
ועיר פחם
אנשים ממהרים לברוח מזה
חלק שוקעים בתוך העולם שלהם
חלק נודדים אל חופים
שהם מעולם לא יחזרו אליהם
זוכר את שנינו, שוחים הרחק מקו החוף
עוד מגע
ועוד רגע
הכל קורה בתוכנו
אז איך זה שבחוץ כל כך קר פתאום
עצי הדקלים מזכירים לנו
את המרחק שעשינו
מהרגע שיצאנו
האוטובוס חולף ליד משרדים מזכוכית
זה רק אנחנו שלא יודעים מהיכן לצאת
מהיכן להיכנס
עם כל מה התיק שאנחנו סוחבים
את שותקת
בזמן שאף אחד לא מדבר
ממהרת להביט אל הצד השני
שמשהו קורה
השמש חזקה מדי
כדי שנוכל להסתתר
אני זוכר את שנינו מביטים אל הגלים
ומאמינים
שיום אחד גם אנחנו נתפוס אותם במקום הנכון
את יורדת בתחנה, אני עושה לך שלום עם היד
וממשיך בדרכי
מנסה לעצור את הזמן, בזמן שאת נעלמת ברחוב הסואן
זה בוקר כאן
אבל כולם חיים כאילו זו הדקה האחרונה
אני ממהר לרדת בתחנה הבאה
הדקלים רחוקים
גם החוף שלנו נשטף בים
אולי הוא מחכה לנו, אולי באו אליו אחרים
שומע ברקע את הקול שלנו
אולי דמיינתי את הדרך שעשינו
אולי הגענו יותר רחוק ממה שיכולתי לחשוב
עוד כמה שעות ניפגש
רק החופים יישארו רחוקים
תגובות