אם זאת תיבת פנדורה
זאת בעצם קללה, לא?
ומצד שני זאת גם ציפיה
לסגור ולנעול את כל הצרות, (רחוק מן העין ורחוק מן הלב)
שגרמה לדובר
אותה הנמענת...
ובנוסף,
אם היא תתמלא
אבוי
אותה אחת שחררה כה הרבה צרות ובעיות.
ואולי בכלל הנמענת היא פנדורה?
והמשפט הזה מביע
שאיפה שכל הצרות
יתכנסו חזרה לאותה התיבה?
מחליף פנים כזיקית:)
אמילי
[ליצירה]
אם זאת תיבת פנדורה
זאת בעצם קללה, לא?
ומצד שני זאת גם ציפיה
לסגור ולנעול את כל הצרות, (רחוק מן העין ורחוק מן הלב)
שגרמה לדובר
אותה הנמענת...
ובנוסף,
אם היא תתמלא
אבוי
אותה אחת שחררה כה הרבה צרות ובעיות.
ואולי בכלל הנמענת היא פנדורה?
והמשפט הזה מביע
שאיפה שכל הצרות
יתכנסו חזרה לאותה התיבה?
מחליף פנים כזיקית:)
אמילי
[ליצירה]
כנרת...
באמצע היום או בלילה
בהודעה או במחשבה
מילה טובה תמיד תתקבל בברכה
ולפעמים הנגיעה
ממחישה טוב יותר את התחושה
ואם מותר או אסור
את זה יגיד הציור
בחיוך אומר לך תודה
תודה, על התגובה.
גם לך טופז
מילה קטנה
לב חיממה
שי
[ליצירה]
היי
ממש יפה!
כמעט לכל אדם שכותב יש מגירה מלאה שירים שהוא יודע שרוב הסיכויים שאיש לא יקרא אותם לעולם.
אבל למרות זאת הוא ממשיך לכתוב.
סוג של פורקן.
פעם חשבתי על זה שמזל שאדם כותב כי ככה יש לו זכרון למשהו שקרה.
ויותר מזה כמעט לכל האנשים יש אותם סוג של חיים.
גדלים, מתבגרים , נופלים, מתאהבים, נפרדים, חוזרים, מצליחים נכשלים וכן הלאה.
כמעט כולנו חיים אותו צורה של חיים.
וככה נראה לי היה מאז ומעולם.
אבל למרות זה תמיד נדמה שלמשוררים יש חיים יותר מעניינים.
למה?
כי זה כתוב.
תודה רבה לך
אחלה יום שיהיה
שי
תגובות