שווה פירוט ופיתוח. נסה לספר לנו: מה זה זה בעצם אומר לנו?
כלומר - זו התחלה. נקודה מעניינת למחשבה, אבל לא מצאתי שהיא מובילה אותי לאנשהו. אותך היא כן? אז כדאי לפזר עוד קצת סימנים על השביל...
אירוניה קיומית במיטבה.
רחל אינה יודעת שנגזר עליה למות בדיוק ברגע שבו יהיו לה 'בנים'. אולי אפילו אפשר לומר שכל יום שחולף עליה בעקרות, מאריך את חייה. והיא מוציאה מפיה משפט שמתברר כמופרך כל כך: בלי בנים אני מתה. הו לא, רחל: בלי בנים את חיה.
[ליצירה]
שווה פירוט ופיתוח. נסה לספר לנו: מה זה זה בעצם אומר לנו?
כלומר - זו התחלה. נקודה מעניינת למחשבה, אבל לא מצאתי שהיא מובילה אותי לאנשהו. אותך היא כן? אז כדאי לפזר עוד קצת סימנים על השביל...
[ליצירה]
הרעיון בעיניי פשוט
אירוניה קיומית במיטבה.
רחל אינה יודעת שנגזר עליה למות בדיוק ברגע שבו יהיו לה 'בנים'. אולי אפילו אפשר לומר שכל יום שחולף עליה בעקרות, מאריך את חייה. והיא מוציאה מפיה משפט שמתברר כמופרך כל כך: בלי בנים אני מתה. הו לא, רחל: בלי בנים את חיה.
[ליצירה]
לעופים
לעופים -
בעיקרון, אתה צודק. אני מסכים כמעט עם כל מילה.
אני לא חושב שהשיר הזה מפאר ומרומם, גם אם הוא לא ממש מביע ביקורת. ניסיתי לקחת תמונה שקיימת או לא קיימת במציאות, ולהציג אותה בפניכם. עיקר האפקט של השיר הוא בעיניי - כפי שביטאתי בכותרת שנתתי לו - יצירת הניגוד בין התוכן הזוועתי לבין המשקל הילדותי-משהו, המתרונן. ניגודים כאלו מעוררים בי מחשבות, תשומת לב הן לצורה והן לתוכן.
הניגוד המזעזע הזה בעצם מקיף אותנו כל הזמן. למשל כאשר הטלוויזיה סוחרת במוות: היא מציגה בפנינו מהדורת חדשות מדממת במיוחד, שנקטעת באמצעה במקבץ פרסומות. ואחר כך באים במאים, לוקחים תערובות של רצח ואימה ורוקחים מהן להיט קולנועי שובר קופות. השיר דנן מנסה לרקוע על המסך הקצנה של ההתנהגות הזו. הנה, ניקח אירוע סופר-טראגי ונעשה ממנו מחזמר. למה לא.
[ליצירה]
רציתי לכתוב ממילא....
ולא בגלל הבקשה שלך:
המקצב נהדר בעיניי, ומשתלב היטב באווירה ובתוכן.
הוא רק מתקלקל טיפה לקראת הסוף... (כמה מי-הי-שקל יכול לי-הי-יות)
תגובות