ותאמר רחל
הבה לי בנים
ואם אין -
מתה אנוכי
ותהר רחל
ותמות בלדתה
רסיס לילה
-
אני יצירה הממתינה לאישור
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נקודה למחשבה! לא שמתי לב להקשר הזה עד היום. יש"כ [ליצירה]
- [ליצירה] שווה פירוט ופיתוח. נסה לספר לנו: מה זה זה בעצם אומר לנו? כלומר - זו התחלה. נקודה מעניינת למחשבה, אבל לא מצאתי שהיא מובילה אותי לאנשהו. אותך היא כן? אז כדאי לפזר עוד קצת סימנים על השביל... [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון בעיניי פשוט אירוניה קיומית במיטבה. רחל אינה יודעת שנגזר עליה למות בדיוק ברגע שבו יהיו לה 'בנים'. אולי אפילו אפשר לומר שכל יום שחולף עליה בעקרות, מאריך את חייה. והיא מוציאה מפיה משפט שמתברר כמופרך כל כך: בלי בנים אני מתה. הו לא, רחל: בלי בנים את חיה. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה יודע, אפשר לחיות ולמות בו זמנית. (זה שאתה נושם הופך אותך לחי רק מבחינה טכנית כך שהעקרות לא ממש חייתה אותה...) [ליצירה]
- [ליצירה] פששש... בהחלט מעורר מחשבה. [ליצירה]
- [ליצירה] לכבוד ארבע כוסות? שיר יפהפה, אודיה, דימויים משובבים ומקוריים. אם כי במקרה הזה לא אהבתי את ה'צניחה' שבסוף (המתוכננת, יש להניח). [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה ומזל שעובדת איתי מושבניקית, שבמקרה לימדה אותי לפני כמה ימים מה זו באלה. מעניין ה"כמו" שלך. כשאת כותבת "זה כמו לשכב פרושת אברים" וכו' אפשר לחוש בחדות שזו לא סתם מטאפורה, אלא שבאמת ניסית ואת יודעת שזה כמו. [ליצירה]
- [ליצירה] הידד קליעה בול! [ליצירה]
- [ליצירה] אוי סוערה... איזה סיום... ואני חייב להעלות את התמיהה שנובטת מתוך הסיפור: מה באמת עמד שם? השנים או ההשקפות? חוצמזה את יודעת לספר בצורה מדהימה. כמו מספר שיושב מול קהל מכושף. [ליצירה]
- [ליצירה] שוב אתם כלום לא חשוב, כלום לא עוזר כשעמירם והממזר איש ברעו רוצים לסנוט בחרוזים בלי מנגינות אולי במקום סתם לדקלם ומהשיר להתעלם למדוני משהו מסעיר על המסרים אשר בשיר? ולעמדתי שלי: אורי - ממש אהבתי את המשקל. מורכב ועדיין מצלצל נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד כתוב היטב, אבל חסר... סוף או שמא התחלה [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! אל תיעלב, אבל אתה צריך להיות מורה. פשוט דרך נפלאה ומרתקת להעביר סוגיה מסובכת, ועוד להשאיר את ה'לומד' עם חיוך שלא יורד בכביסה! [ליצירה]
- [ליצירה] * כמה מסתורי. כמה יפה. נהניתי מכל מילה [ליצירה]
- [ליצירה] לעופים לעופים - בעיקרון, אתה צודק. אני מסכים כמעט עם כל מילה. אני לא חושב שהשיר הזה מפאר ומרומם, גם אם הוא לא ממש מביע ביקורת. ניסיתי לקחת תמונה שקיימת או לא קיימת במציאות, ולהציג אותה בפניכם. עיקר האפקט של השיר הוא בעיניי - כפי שביטאתי בכותרת שנתתי לו - יצירת הניגוד בין התוכן הזוועתי לבין המשקל הילדותי-משהו, המתרונן. ניגודים כאלו מעוררים בי מחשבות, תשומת לב הן לצורה והן לתוכן. הניגוד המזעזע הזה בעצם מקיף אותנו כל הזמן. למשל כאשר הטלוויזיה סוחרת במוות: היא מציגה בפנינו מהדורת חדשות מדממת במיוחד, שנקטעת באמצעה במקבץ פרסומות. ואחר כך באים במאים, לוקחים תערובות של רצח ואימה ורוקחים מהן להיט קולנועי שובר קופות. השיר דנן מנסה לרקוע על המסך הקצנה של ההתנהגות הזו. הנה, ניקח אירוע סופר-טראגי ונעשה ממנו מחזמר. למה לא. [ליצירה]
- [ליצירה] הי, זה שלי! זו בדיוק התמונה (הדמיונית) שבגללה כתבתי את 'נדידה'. אולי נשדך ביניהן? [ליצירה]
תגובות