הריהו תומך
את הסב הנשען
על מקל- על כתף -על קצה
הלוואי וגם אנו נוכל לו לסוף
בחיבוק רֵעים שכזה
ציידת חלומות
-
נוטה לשחרר אותם לאחר שנלכדו, מתוך רחמים ואכזריות כאחד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אז כך נראית רומנטיקה בשנות האלפיים? מקסים ומרגש. אהבתי את הניגודיות בין המלל המתאר הווה- "אימפרסיוניסטיות", "אימפריאליזם", לעז כבד ומסורבל, לבין מלל העבר- "דיו בקסת", "מכחול", נעים וזורם. ואם יש בכך מן העידוד, אנו נוטות להבין שתיקות טוב יותר מאשר דיבורים :-) [ליצירה]
- [ליצירה] ואפילו רק בשביל הסיום- שהוא שיר בפני עצמו. כתיבה נהדרת, מורגשת [ליצירה]
- [ליצירה] האמת היא שהתלבטתי לגבי השורה האחרונה. הרעיון הוא לאזכר את "ולא חרץ כלב לשונו"- בהקשר הידוע (ולמי שממש יתעקש, אסביר בהודעה פרטית). [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון קצת נדוש, אבל עדיין ראוי. [ליצירה]
- [ליצירה] וזה בסדר, יש תקופות כאלו בהן הנשמה צריכה להתבונן ולבחון הכל ממרחק. אגב, אם את לא רואה את אלוקים, זה מפני שהוא קרוב מדי, והראייה מיטשטשת. [ליצירה]
- [ליצירה] <נאנחת קלות> [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. מודה שה"איש הכתום" הרתיע אותי בהתחלה, הוריד את השיר מדרגת מחשבות קיומיות לפוליטיקה יומיומית, אבל בהמשך רוממת גם את זו, כך שנשמר האיזון. ו..נראה לי שאפשר היה לקצר.. [ליצירה]
- [ליצירה] חזק. היישר לאהודותיי [ליצירה]
- [ליצירה] כבר באתי לכתוב "כזה קשקשן", אבל בקריאה שניה-אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
תגובות