ניסיתי להיאחז
בענפיו הדקים
של הזיכרון.
עונות השנה
החולפות
שינו את מראיו:
רוחות שרב
חמות
ייבשו את עליו,
רוחות חורף
זועמות
שיברו אותו בהדרגה,
ועם שמש האביב
והתקווה
הוא כלה, ויהי ללהבה.
ניסיתי להיאחז
בענפיו הדקים
של הזיכרון.
אקומה נא
-
בשוכבי ובקומי - אשה. ברוך שעשני כרצונו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה! השיר מצליח להביע בעדינות רבה את העדינות והשבירות של מה שאנו קוראים לו "זכרון" ומנסים להאחז בו למרות הכל... פעם ניסיתי לכתוב שיר על הרעיון הזה אבל יצא לי די צולע. את הצלחת יותר, אם כי חכיתי לאיזו המשכיות בשיר שלא הגיעה - מן חזרה על אותם דברים בלי להגיע לתובנה אחרת. חיפשתי פואנטה מעניינת... אולי לך זה מספיק, אני רק מביעה דעה.. [ליצירה]
- [ליצירה] *** זיכרון שלוב בטבע -דימוי וזרימה נהדרת!!! [ליצירה]
- [ליצירה] יפיפה שיר מאוד נוגע אדם חכם אמר לי פעם כי הזמן משכיח מזכרוננו גם את אותם הדברים הכי טובים שחווינו אי פעם... ואני התווכחתי איתו שאם אנו נרצה והדברים באמת חשובים לנו, אנו יותר חזקים מן הזמן. היום אני יודעת שגם הוא צודק. אבל גם אני. שיר יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה כ"כ עדין ויפה. למרות שלפעמים זכרון יכול להיות יותר חזק מהמציאות עצמה... וגם לא כ"כ תואם אותה או את העבר. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה רעיון יפפפפפההההה מאד נהניתי לקרוא. [ליצירה]
- [ליצירה] כמה אופטימיות ואהבת אדם שזורה בשירך, גיא. יפה. אשמור אותו לשעות מצוקה ומכאוב. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכולם! נגה נגה - הצצתי במכתב שלא נשלח, ונאלמתי דום. עייני שם... חזן יקר - השיר נועד לתאר מציאות של בריחה. בהחלט, יש מקום לשיח על דברים, במקביל ללחיות אותם. אינני חושבת שיש סתירה ביניהם. אך השיר נועד לתאר מציאות שבה השיח הופך לעיקר, ולפרגוד שמאפשר לנו להתגונן - ממש כך - מפני החיים. ואתה ודאי תסכים איתי, שכמה שהיא אנושית - הבריחה הזו, ככה היא הרת אסון... [ליצירה]
- [ליצירה] התרגשתי, שוב! טלי, אני מצטרפת לסוערה באיחולים על שובך הלום. את הסיפור הזה קראתי לפני כמעט שנה !!! כששלחת אותו אלי לאי-מייל. 12 הירחים התמימים שעברו מאז לא מנעו ממני לשוב ולהתרגש למקראו כאן. שני אנשים יושבים באותו חדר, משוחחים זה עם זה, מבלי להקשיב או לשמוע חצי מילה. "גן נעול אדם, גן נעול". מאד עצוב ומאד נוגע. עוד! [ליצירה]
- [ליצירה] מזל טוב יופי של תיאור ושל שיר. [ליצירה]
- [ליצירה] שוב, זה יפה ונותר ללא כל תגובה. אנשים, מה קורה לנו? [ליצירה]
- [ליצירה] אכן עצוב וההתכנסות הזו פנימה, בשל הכאב והפגיעות. אוי, כמה כואב - ככה מוכר... יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים ובתור סטודנטית לעבודה סוציאלית, חושבתני שהתיאור כאן הוא מאד מאד אותנטי. יפה מאד. [ליצירה]
- [ליצירה] חזק. מוכר וכואב, אך הנימה האופטימית והמקבלת בסופו של המנולוג - אותי עודדה עד מאד. מסכימה עם הכל. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים ואני מסכימה עם נני, שהנד נד הזה הוא הרבה מעבר לחסה גלידה, בכל כך הרבה דברים. אני מתחילה להרגיש שזה כמו תנועת מטוטלת. בסוף זה נעצר - בסוף מגיעים לשלווה הפנימית הזו, שאינה כפופה או מותנית במשוב הסביבה... [ליצירה]
תגובות