___________________
לרגע הזה חיכיתי יותר מכל. האם אני אחייך ואצעק בקול "כן!"
או שמא אדמע משמחה?
אבל עכשיו, אני לא כל כך בטוחה שהצעדים הללו נכונים...
____________________
"אני לא מצליחה לשון לבד" נפלט לי. אני צריכה את הדובי שלי.
"בשביל זה אני כאן!"
"לא יהיו לי ילדים" הסוד השמור מכל, שאיש אינו יודע. אפילו לא הוריי. ואני אומרת בפשטות שכזו? בשביל למנוע מגבר חלומותיי לשאת אותי לאישה?
"את טובה מעשרים!"
"אני הולכת להתאבד" מחשבה שחלפה בראשי בהיותי בת שלש עשרה, מחשבה של גיל הטיפש-עשרה...
"אחרי שאני אמות משיבה טובה, בגיל מאה ועשרים, תבואי, ותצטרפי אלי"
הוא בלתי יאומן. מה עוד יש לי לענות לו?
הוא מחייך אליי את אחד מחיוכיו מלאי השיניים... אלה שאי אפשר לא להתאהב בהם.
_____________________
לא ציפיתי שככה הרגע עליו חלמתי יותר מכל יהיה. חלמתי שאהיה לבושה באורח פלא בשמלה בהירה, שחושפת את עצמות הבריח שלי. לא לבושה בסוודר GAP וחצאית ג'ינס משופשפת קלות.
אולי הכל לטובה.
_____________________
"אני לא אוהבת אותך" טוב. אם זה לא מבריח אותו. מה כן?
"אהבתי אליך מספיקה גם לך"
שותקת. אין לי מה לענות.
"בדו שיח אני מבטיח
שאת תהיי הכלה המאושרת" (נסיכה בלבן)
טוב. על זה יש רק דבר אחד שאני יכולה לומר.
"כן!"
תגובות