תחילת שמים לאינסוף
אוספים להם כוכבים אפלים,
תחילת שמים לאינסוף
צובעים את הקשת
שחור.
במבט עגום, מדוכדך
חופנת פניי
בייאוש
לא נורמלי,
בעצב
מיותר...
בראשית נעוריי עודני
והגוף יתכסה בעפר.
[ליצירה]
לא יכולתי שלא...
אני ....כמעט ללא מילים, אני קוראת מילה מילה , משפט משפט והדמעות לבסוף יצאו.
ריגשת אותי, צר לי על הכאב העמוק הזה.
מדהים איך שתארת וכתבת את הדברים הללו.
תהי חזקה אושרת.
תגובות