[ליצירה]
הואווה (לא יודע איך כותבים את זה..)
אני לא בטוח שהוא משתייך לשירה.
אבל בצורה מדהימה הצלחת לתמצת עולמות שלמים ואפלים לכדי כמה שורות חזקות וקשות. לענ"ד הביטוי 'אבנים' קצת פוגע, עדיף לעדן, אלא אם-כן יש לביטוי עצמו משמעות שלימה משל עצמו שלא הבנתי..
[ליצירה]
יפה מאוד, וצורב..
השיר כתוב יפה ומסודר, גם החרוזים שקולים בצורה יפה.
כמובן, השיר מחזיר שנה אחורה והכאב חוזר ועולה, אך עברה כבר שנה, שנת האבל תמה לה, והחיים ממשיכים וזורמים.
[ליצירה]
יפה ומשמעותי.
וכבר אמר לנו רבינו הקדוש, רבינו נחמן בן פייגא:
"על ידי ריקודין והמחאת כף אל כף נעשה המתקת הדינים" (תורה י' בליקוטי מוהר"ן), וביאר שם שהריקודין זה סוד הרגליים וזהו הנסתר בחי' אסתר וכו'.
[ליצירה]
ראשית, תודה לכל המגיבים, ביצירותיכם נגיב גם אנו...
כתבתי את השיר הזה במוצש"ק האחרון אחרי סופשבוע מטורף מלא נסים של טרמפים, ובתוכם נס הגשם הגדול של מוצש"ק. ובכלל, אחרי תקופה של ריבוי תפילות שבפשטות נשמעות ואף נענות.
הייתי ממליץ לכל אחד שיזרום כך, וכל פעם שיוצא לדרך, וודאי בטרמפים, שיתפלל לא-להיו שיזמן לו טרמפים נאים עם נהגים טובים ושיביאהו למקומות טובים כרצונו ית', ולשהות עם האנשים שהוא רוצה ושיהיה לי הכי טוב לשהות עמהם וכו וכו'. מניסיון זה פועל, וזה לפעמים יוצא ממש כיף, מגניב, מטורף...
אילה
לא הבנתי מה חנפנות?
ממתי יש אפשרות להתחנף לא-להים?!
ממתי תפילה היא חנפנות?!
כנראה שיש לך טעות במילה...
אליק -
כן, על כל גבעה ירוקה ותחת כל עץ רענן אנו נושאים שם א-לוקינו. בכל מקום ובכל מצב.
הוא מצווה אותנו לזכור אותו תמיד ולהגות בו, ובכל מצב אנו מתפללים אליוו מדברים איתו.
כן, "זה א-לי ואנוהו, א-להי אבי וארוממנהו".
ומי הם א-להיך?
[ליצירה]
ללא יכולת להשתחחר, כבר חצי שנה שחול וים מזכירים לי דבר אחד בלבד
-הגוש.
וכשעליו אני חושב, ועל ימי שהותי בחול ובים
ההם,
מתקשרות לי כל שאר המילים אל הגוש ואל אותם הימים
וכל השיר מקבל מבחינתי שייכות לאותו האסון,
ללא יכולת להשתחרר.
אז חזרתי שוב לשם, ולהיזכר בימים הפלאים שמה, זה הכי טב בעולם, רק אור ואושר.
תודה
[ליצירה]
אוי, כמה שכואב
עברה כבר שנה, לא יאומן...
הכאב אכן קהה, קשה לחוש כבר את אותן הרגשות שלא היו לפני-כן מעולם ולא תהיינה כאלו לעולם.
והכאב אילם...
עכשיו הכאב הופך לאבל ולזיכרון עמום, ואין ברירה אלא להמשיך ולחיות כאן בתוך הטירוף...
תגובות