ב"ה
מנגל
אש אש,
אבל אין מדורה.
יש מנגל, ולידו – משפחה.

כל אחת, והבשר שלה
(או לפחות – כך זה היה, בשנה שעברה)
צולים ומבשלים
(בלי דם, זה לא טעים!)

אבל פתאום – עוברת לחישה
בין מנגלים מספר,
שעמדו בשורה
אנו השנה לא נבער,
השנה העם – לא יאכל בשר !
נמאס לנו להצלות
אנו מצטרפים לא 'תנו למנגלים לחיות'.

כל חג מוצאים אותנו משלווה,
מהאבק - הקור, והצינה
(שלהם, אצלנו –רוכשים חיבה)
לחום, לאש ולשמש המטרידה

ואז קם מנגל עם שפם,
שקבל עם ועדה,
'נשבית את המדורה'.
יום העצמאות – אין השנה!

אבל מה שכבודו לא ידע-
השנה צה"ל (?) יצא מהרצועה
ועל כן – לא קיימו מצוות (?) היום
והמנגלים כולם – נעלמו פתאום
ואין שום צורך ותועלת בשביתה,
כי פשוט, העם קבע:
לא נשכח, לא נסלח.