הנימים הנעלמים ביותר שלי גם מהם לא נעלם מגע עיניך
גם הם הלא חשים את הדם המפעפע
בערגה, בערגה
יוני 2006
תת הכרה נפתחת כמו מניפה
-
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודה על ההרחבה, מעניין לשמוע השקפות שונות ומגוונות. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מעניין, התגובה שלך. אז מה הוא כן משדר? [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי של דימוי! וגם הכתיבה נפלאה. לשאלתך, אכן הייתי מוותרת על ה"שלא יחשוד". ואם יורשה לי, גם על ה"תתחבא" שבסוף. לעומת זאת, החזרה על ה"מחכים" ועל ה"שולחן" ממש במקום לדעתי. בקיצור, נהניתי ותודה לכוכב. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי. דימוים נפלאים! ואני עדיין מתלבטת בקשר למשמעות של החשיפה לשמש. [ליצירה]
- [ליצירה] חמודי! גם אני בעד פתקים. וגם אם הבוסית לא אוהבת, אני בטוחה שיש מי שישמח לקבל פתקים נחמדים שכאלה. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, אתה יודע, הבדידות לא באמת יכולה לנשוף בין העצמות לשרירים, זה כבר מין דימוי שכזה. וגם השרירים שמתכווצים- לא ביקשתי לתאר את התהליך הפיזיולוגי שמתרחש בעת ההליכה... ותודה רבה על התגובה, אני חושבת ש"מהודק" זה תיאור נהדר וקולע! [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד. הקבלה של החזרה אל "ההוא" לכסיסת הציפורניים כהרגל מגונה? לא הבנתי את "בתוך כל המשמעות...." ואולי כדאי לפתח יותר את הסוף. [ליצירה]
- [ליצירה] עומר, לא ממש הבנתי את התגובה שלך, לצערי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה! אני מאחלת לכולנו להרגיש ככה שוב... [ליצירה]
- [ליצירה] מה אפשר לעשות על-מנת לא להיות אלמנה? לא הבנתי. חוצמזה- משובח. החיתוכים נהדרים. [ליצירה]
תגובות