קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
בוא ונתחיל מנקודה חיובית- אתה מביע את עצמך בצורה בונה ויצירתית. יש מבין שירך שירי טבע ושירים שממש מתארים בצורה חיה את מה שברצונך להביע ולאמר. אתה מביע את דעתך בצורה בהירה ובצורה צלולה. אומר על שעל ליבך במגוון נושאים. לא משנה אם הדעות שאתה מביע רחוקות מרחק שנות אור ממה שאני חושב.
יצא לי. הייתה לי הזכות להמליץ על כמה שירים ב"צורה".
דבר שני- אתה כמעט ולא כותב שירי אהבה. שזה חבל. שירי אהבה הם חלק בלתי נפרד מעולם השירה ואף הביטוי הנשגב ביותר של השירה והפואטיקה עצמה. בדרך זו באים לידי ביטוי הדימוי והמטאפורה.
יצא לך(עד עתה) לכתוב אך שיר אהבה אחד והוא היה מצויין. והגבתי עליו בחום רב. ייטב הדבר אם תכתוב יותר שירים שכאלה.
אתה יכול לגוון את המבנה של שיריך. פחות סימני קריאה (!) ופחות מקפים -
יותר קטיעת שורות (כדי לחזק את המסר)
לעתים מספר שורות יכולות ליצור שיר. אתה יכול בכמה מילים לבטא אינספור בתים.
כך אם תגוון ותחרוג מהמסגרת המקובלת של שיריך תצליח ותזכה להתפתח הרבה מעבר להתפתחותך כיום.
[ליצירה]
"נטשתי חיבוק קדרותך" -יען נטשת משהו יציב אך קודר
עליתי לאדמת החיים -ו - המוות (הוא מופרד) -יען עלית למקום שבו משמשים קדרות ושמחה וחיים זה בזה.
הקדרות כה היכתה בנושא השיר עד כי לא טרח לשלוח מבט אל הדוברת.
ואולם -בבית השני מתגלה כי נשוא השיר הוא נאמן לאין ערוך, יציב קודר אך נאמן:
"תעמוד לצד כסאי הריק "
הוא לא ישוב לסדר היום:
"לא תביט, לא תשמע, לא תשפוט".
אזי הדוברת רואה כל זאת ומחליטה לשוב בחזרה.
שם השיר -אביב, אולי קצת לא נראה במבט ראשון.אך לדעתי נראה כי הדוברת ביקשה קצת אביב לנפשה. אותו אביב השורר מעל פני האדמה.
השיר מזכיר לי מעט את סיפורה של "אצבעונית" שאותה ניסו להשיא לחולד השוכן בעמקי האדמה, והיא סירבה לקבל את דין הקדרות השוררת מתחת לאדמה ולא השלימה עם ה"שידוך" הזה.
חג אביב שמח!
תגובות