פניך מנשבות בי שינויים
אני רוצה לעצום את עיני מעיניך
וללמוד תורה
.עוד שתים עשרה שנים
אילה רייזל
-
מבע הנפש של מי שאומרים- יש לו נפש אמן,נגיעות של העט בעולם של דפים,פרחים יבשים של חיים, הפוכים,ואין מבע נפש מספיק לעולם שכזה ואומרים:הוא חי במקומות אחרים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איילה, מאד נהניתי מהתימצות שאינו צימצום. התחברתי מאד ממקום של אצילות לרצון ללמוד תורה, ולא הצלחתי להרגיש בריחה ללימוד במקום עשיה. וכי לימוד תורה מבטל עשיה? או שמא עשיה אין בה מן התורה? אבל הפלסף באמת לא חשוב לי, נהניתי מן הקטע. (ודעתך בהחלט מענינת). [ליצירה]
- [ליצירה] כשזה לרוות צמאון זה טוב, אך כזה לברוח זה חבל (-: (הייתי חייבת להכניס את דעתי האישית) משפט אחד חזק שמשאיר אחריו שובל מחשבה. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] קצר. יפה. יכול להיות שגזרת זאת משיר שהחלטת לנטוש? ביטוי מרשים בהחלט. כתיבה טובה. --- רק עוד קצת, עוד מעט, עוד שנה או שנתיים - תספיקי להשלים את הש"ס פעמיים. --- כמיהה טהורה. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] נשמע שזה פונה למשהו, כך שזה לא ממש מונולוג, אך זה קצר ומרוכז, בכמה מילים אלו את מעבירה תחושה ברורה שגורם לך זה/זו שעומדים מולך. מעניין מה אומר הרצון שלך להתעלם(?) ולעצום עיניים כדי ללמוד תורה עוד 12 שנים. אני יודע, יתכן והשיר כלל לא נכתב ממקום אישי אלא כפרשנות מדרשית-פרוזאית לסיפור כה עשו חכמינו על רבי עקיבא ורחל שאחרי 12 שנה היא שולחת אותו לעוד 12 שנה, אך, אם אני צודק, אז לא הבנתי מה ניסית להגיד פה. אשמח להסבר. [ליצירה]
- [ליצירה] מה זה שווה כשמפרשים? בהתחלה הדובר הלירי היה אמור להיות הבחור, אך זה נותר פתוח להרגשת הקוראים. יש כאן שימוש הפוך בסיפור רבי עקיבא ורחל- רחל שולחת אותו ללמוד תורה מרצונה, וכאן יש רצון של לימוד תורה כבריחה, רצון ללמוד במקום לעשות. (זאת לא רק ביקורת.) [ליצירה]
- [ליצירה] אל תפחדי מפנים חדשות, לפעמים יש בהן הרבה ברכה. המוכר והישן נראה אולי יותר בטוח והחדש מאיים, אבל החדש גם יכול לקדם אותך הלאה. סליחה אם הדברים לא במקום או לא שייכים. פנחס [ליצירה]
- [ליצירה] חזק חורט, ומוכר... רב-משמעי, שנשא אותי למווזות רגש שונים... אחד מהם, התבגרות [ליצירה]
- [ליצירה] מה ללמוד תורה? באולפנא למדתי מספיק, פעם אחרונה שפתחתי ספר הייתה לפני ארבע שנים בערך... [ליצירה]
- [ליצירה] הי! זה כל כך יפה... את עושה את זה טוב... שבת שלום, ומי ייתן ונזכה לאותה נהרה שלאחר הגעגוע... [ליצירה]
- [ליצירה] גדול גדול! פשוט נפלא... "אני יושבת כאן באמצע הלילה ולא מפסיקה לבכות.. עכשיו גם הקטנות מצטרפות... תכף קם אבא שלי ושואל מדוע אני עדיין מחוברת..." ... חמוד מאוד, כתיבה משובחת ורעננה. ונדמה שאני מכירה את חיים הזה... קומפלימנטים ושבוע מוצלח. [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון יפה! באמת האדם מורכב לא רק מההווה שלו, אלא מכל הזמן שסביבו, שעבר ושעוד יבוא... אהבתי את "ההווה צר מלהכיל את חידושיי" ההתייחסות לזמן כאל מרחב רעיוני... [ליצירה]
- [ליצירה] אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאח. התרסקות מכאיבה [ליצירה]
- [ליצירה] ... מה יש לכן נגד הידיים? איכות הקו טובה. האחיזה מוזרה ולא הכי הגיונית. אולי כדאי להתאמן על דברים פחות מסובכים, הידיים זה אחד הדברים הקשים (והאוזן גם.) ניסיתי את האחיזה הזו בעצמי, היא נוראית. תנסי להחזיק את העיפרון ביד חופשית, בקצהו, עם אצבעות כמה שיותר משוחררות- ומיד תראי שיפור. (מה שלא הגיוני זה בעיקר עובי האגודל, והאצבע השניה, או שהיא למטה או שיש את הגיבנת. לא שניהם) בהצלחה לך... [ליצירה]
- [ליצירה] כלכך יפה שפרסמתי פעמיים (בטעות) [ליצירה]
- [ליצירה] חזרי בחזרה, חברה. [ליצירה]
- [ליצירה] וקר כאן באמצע ההר... (באמצע הלילה. ואולי- כבר מאוחר...) [ליצירה]
- [ליצירה] שומקום. שום דבר. אפילו לא יצירה. מונולוג? אתה היית אומר את זה לאשתך? שי, אנינות טעמך היא יוצאת- מן- הכלל. דם סרוח. [ליצירה]
- [ליצירה] וואאווו... קצתי בקריה ואעל ההרה!!! שירה צרופה. נפלא. תודה: אילה [ליצירה]
תגובות